תא"מ 15936-06-13 אטיאס נ' אינטגרציה משולבת בע"מ

1.התובע עורך דין במקצועו. לגרסתו ביום 20.5.13 בשעות הערב התקבלו בביתו ארבע שיחות טלפוניות ממספר חסוי. בכל ארבע השיחות הושמעה הודעה מוקלטת ובה פרסום של גוף אשר כונה 'מרכז גוף בתנועה' (להלן גם: המרכז) שנשלחה לטלפון ביתו באמצעות מערכת חיוג אוטומטי.

2.התובע, אשר ראה בשיחות אלה פעולה הנוגדת את חוק התקשורת (בזק שידורים) תשמ"ב-1982 (להלן: חוק התקשורת) כפי שתוקן בתיקון מספר 40 מיום 1.6.08, היה נחוש לברר את זהות המטלפן שהטריד את מנוחתו. לפיכך לחץ על המקש מסוים כדי שסוכן מכירות של הגוף המפרסם ייצור קשר טלפוני עמו.

3.כעבור יומיים, ביום 22.5.13, התקשרה לתובע נציגת המרכז שהזדהתה בשם סיגל והציעה לו להירשם לאחד הקורסים המוצעים. לבקשתו מסרה לו סיגל את כתובת אתר האינטרנט של המרכז, ובו מצא את מספר הטלפון של המרכז. שם הנתבעת צוין בתחתית העמוד. כדי לוודא כי עסקינן בגוף המפרסם התקשר למספר הטלפון שצוין באתר והשיבה לו אותה סיגל שעמה דיבר קודם לכן. התובע שוכנע אפוא כי הנתבעת היא הגוף המפרסם.

4.בהתאם לסעיף 30א(ב) לחוק התקשרות חל איסור לשגר פרסומת באמצעות מערכת חיוג אוטומטי '..בלא הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב...'. לדעת התובע, היות שלא נתן את הסכמתו לשמש יעד לפרסומות הנשלחות באמצעות מערכת חיוג אוטומטי, זכאי בהתאם להוראות סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת לפיצוי בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪ בגין כל דבר פרסומת ששוגר בניגוד לאותו חוק. במקרה דנן נתקבלו בביתו ארבע שיחות, ולכן תבע בהליך דנן פיצוי בסך 4,000 ₪.

5.כתב התביעה הוגש בסדר-דין-מהיר. לפיכך תהא ההנמקה תמציתית, כמצוות הדין.

6.הנתבעת אינה מכחישה כי מנהלת את 'מרכז גוף בתנועה' ברם לטענתה אין יריבות בינה לבין התובע שכן אינה משתמשת בפרסום באמצעות הודעות הנשלחות על ידי מערכת חיוג אוטומטי, אינה מעסיקה עובדת העונה על השם 'סיגל' וממילא לא פנתה לתובע בכל דרך שהיא על מנת לפרסם את פעילותה.

7.כמו-כן הנתבעת אינה חולקת כי מי שמוטרד על ידי פרסום בדרך האמורה זכאי לפיצוי בהתאם לחוק התקשורת, אם כי לטענתה '..הסעדים הינם מופרכים, מנופחים וחסרי פרופורציה ואין הם יכולים להצטבר.' (סעיף 11 לכתב ההגנה). בא כוחה לא חזר על טענה זו בסיכומיו, ולכן יש לראותה כמי שוויתר עליה.

בקצירת האומר ייאמר אפוא כי לטענה זו אין לה על מה שתסמוך. סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת קובע כי בית המשפט מוסמך לפסוק סכום שלא יעלה על 1,000 ₪ '..בשל כל דבר פרסומת אשר שוגר...'. היות שבמקרה דנן שוגרו דברי פרסומת בארבע הזדמנויות שונות מוסמך בית המשפט לפסוק את הפיצוי הסטטוטורי בגין כל אחת מהן.

כן ראה רע"א 1954/14 חזני נ' שמעון הנגבי (סתוונית מועדון דאייה ורחיפה במצנחים), (לא פורסם) [4.8.14].