תא"מ 15908-11-16 אבידאב ואח' נ' ביטאון

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל הבקשה. להלן טעמיי.

תביעה זו הינה למעשה התביעה השלישית במספר שהגישו התובעים, מתווכי נדל"ן, בגין אותה עסקת תיווך.

לטענת התובעים, הגב' טליה ביטאון הזמינה מהם שירותי תיווך בהתאם לשני הסכמי תיווך שנחתמו על ידה. לטענתם, בעקבות פעולות תיווך שביצעו נעשו שתי עסקאות, האחת, הדירה בבעלות טליה ביטאון ובנה (הנתבע) נמכרה למר אברהם פרץ והשניה, דירתו של מר אברהם פרץ נרכשה ע,י טליה ביטאון ובנה (הנתבע) ונרשמה על שמו של הנתבע.

בידי התובעים שני הסכמי תיווך חתומים על ידי ביטאון טליה.

התביעה הראשונה (תא"ק 46400-04-13) הוגשה ע"י התובעים כנגד ביטאון טליה בלבד. הגב' ביטאון לא התגוננה וניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה. (להלן: "התביעה הראשונה").

לאחר שלא עלה בידי התובעים להיפרע מהגב ביטאון הוגשה תביעה שניה (ת"א 12743-03-16 ) בגין עסקת התיווך וזאת כנגד הנתבע (להלן : "התביעה השניה"). התובעים הגדירו את עילת התביעה כנגד הנתבע " כספי, חוזי, עשיית עושר ולא במשפט". נטען שם כי הנתבע נהנה מפרי מלאכת התיווך, כי תיווך מכר הדירה היה לגבי דירה משותפת לנתבע ולאמו, טליה ביטאון, וכי תוצאת תיווך רכישת הדירה היה רישום הדירה על שמו של הנתבע. נטען כי אין לבצע הפרדה בין הנתבע ואמו בכל הנוגע לעסקאות נשוא התביעה וכי שניהם בגדר שותפים.

לאחר שעתר הנתבע לסילוק התביעה על הסף, נמחקה התביעה השניה על הסף בהחלטת בית המשפט מיום 28.6.16. בהחלטה זו קבע בית המשפט כי דין התביעה להידחות בהעדר עילה כנגד הנתבע. נקבע כי העילה כנגד הנתבע אינה מתגבשת מכח חוק המתווכים במקרקעין מאחר והסכמי התיווך אינם חתומים על ידו, כי לא ניתן לתבוע בעילה של עשיית עושר ולא במשפט לאור ייחוד העילה על פי חוק המתווכים, וכי הטענה כי חתימת אמו של הנתבע על הסכמי התיווך נעשתה גם בשמו כלל לא נטענה בתביעה, שמו של הנתבע אינו מופיע בהסכמים ולא נטענה טענת הרשאה או שליחות ביחס לנתבע.

לאחר שנמחקה התביעה הגישו התובעים תביעה זו, שלישית במספר, ובמסגרתה עתרו לחיוב הנתבע בתשלום דמי התיווך. בכתב התביעה נטען כי נסיונות התובעים לגבות את החיוב שנקבע בפסק הדין שניתן כנגד ביטאון טליה העלו חרס. נטען כי יש לחייב הנתבע לאור הוראות הסכם התיווך הקובעות כי ההתחייבויות חלות "בקשר לעסקה שתיקשר עמנו או עם מי מטעמנו". עוד נטען כי מדובר הדירה שנרכשה הינה דירה משותפת לנתבע ואמו וכי הדירה שנרכשה נרשמה על שם הנתבע וכי אין לבצע הפרדה בין הנתבע ואמו שכן לצורך עסקאות אלו, מכירת הדירה ורכישת האחרת, הם בגדר שותפים.

עוד נטען כי אמו של הנתבע "היוותה בגדר שלוח של הנתבע לצורך עסקת התיווך דנן – בין אם בהרשאה מפורשת של הנתבע ובין אם בהרשאה מכללא (זאת בהעדר ידיעה פוזיטיבית של התובעים בנדון) – מקום בו החייבת נקשרה בעסקת התיווך גם עבורו. יובהר כי סעיף זה מוסף בעקבות החלטת ביהמ"ש השלום בנתניה בתיק 12743-03-16 לפיה נמחקה על הסף תביעה זהה בהעדר טענה לקיומה של שליחות. עם זאת יודגש כי ברי שהשליחות (אף אם נסיבתית היא ) נגזרת מנסיבות העניין וממילא ברי כי עסקת התיווך נקשרה אף עם הנתבע כאשר החייבת שימשה אף כשלוח שלו בעסקת התיווך".

דיון והכרעה:

ראשית יש להעיר כי כתב התביעה בפני הינו זהה לכתב התביעה שהוגש בתביעה השניה. השוני היחידי הינו בהוספת עילת תביעה כנגד הנתבע מכח שליחות.

על החלטת בית המשפט המורה על סילוק התביעה השניה על הסף לא הוגש ערעור מצד התובעים. משכך, כל קביעות בית המשפט ביחס לעילות התביעה השניה כוחן יפה גם ביחס לעילות התביעה המנויות בתביעה זו (למעט עילת התביעה מכח שליחות). כך ביחס לטענה כי יש לראות בנתבע ואמו כשותפים לצורך אותן עסקאות וכך ביחס לטענה כי הנתבע נהנה מפרי מלאכת התווך. יודגש כי בטענת התובעים לפיה יש לחייב הנתבע מכח הוראת ההסכם הקובעת כי ההתחייבות בהסכם חלה גם "בקשר לעסקה שתיקשר עמנו או עם מי מטעמנו", אין ממש. מדובר בהתחייבות של מבקש שירותי התיווך לשלם את דמי התיווך גם באשר לעסקה שתיקשר עם מי מטעמו. קרי, יש בהוראה זו כדי לחייב את מבקש שירותי התיווך (בענייננו ביטאון טליה) בתשלום דמי התיווך גם באם עסקת הנדל"ן תיעשה בסופו של דבר לא באופן ישיר איתה אלא "עם מי מטעמה". הווה אומר, התחייבות הגב' ביטאון חלה גם ביחס לדירה שנרכשה ונרשמה על שם בנה, הנתבע. ואולם, אין בהוראה זו כדי לחייב את הנתבע לשלם את דמי התיווך.