תא"מ 15900-10-14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' שם טוב

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 08.07.2014, בין כלי רכב מ"ר 40-488-13 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 80-095-10 (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").

2.הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות לקרות התאונה המוטלת על נהג רכב הנתבע, אלא הם חלוקים בעניין עילת התביעה, מאחר והנתבע טוען כי מבוטח רכב התובעת חתם על מסמך לפיו הנתבע שילם למבוטח התובעת סך של 3,000 ₪ כנגד התחייבותו שלא להגיש תביעה בגין נזקי רכבו מהתאונה כנגד הנתבע (להלן: "המסמך").

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו בנו של מבוטח ונהג רכב התובעת אשר טיפל בענייני התאונה בשמו, נהג רכב הנתבע ועד נוסף מטעם הנתבע שהיה עד למשא ומתן לפני חתימת המסמך.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

בנו של מבוטח התובעת קיבל, מטעמו של מבוטח התובעת, סך של 3,000 ₪ ובגין כך הוא חתם על מסמך המאשר זאת. במסמך זה אישר בנו של מבוטח התובעת, על ידי חתימתו, כי קיבל סך של 3,000 ₪ במזומן בעבור התאונה שנגרמה על ידי רכב הנתבע וכן כי הוא מצהיר כי אין לו שום תביעה כנגד הנתבע וכי הוא מבטל את התביעה בביטוח.

בנו של מבוטח התובעת טוען כי אמנם הוא קיבל לידיו סך של 3,000 ₪. אולם, לא היה בסכום כסף זה כדי לכסות את היקף נזקי רכב התובעת, שהגיע לסך של למעלה מ- 10,000 ₪ (עמ' 1, שורות 26-25 לפרוטוקול וכאמור בחוות דעת שמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה).

מכאן, שלמעשה טוענת התובעת כי סכום הכסף שקיבל בנו של מבוטח התובעת מהנתבע על סך 3,000 ₪, נועד אך לפצות אותו בגין נזקיו האישיים, כגון השתתפות עצמית והפסד הנחת היעדר תביעות, ואין הוא נועד לכסות על כל נזקי רכב התובעת מהתאונה.