תא"מ 15844-10-12 א.י מיחזור פלסטיק בע"מ נ' חופית - קיבוץ כנרת (2010) בע"מ

עניינו של פסק הדין שלפניי בתביעה כספית לתשלום יתרת תמורה, בגין עבודה שבוצעה ואשר על תמורתה אולצה התובעת לטענתה, לוותר.

טענות התובעת

התובעת הינה חברה פרטית בע"מ המפעילה מפעל למיחזור ולעיבוד פלסטיק. הנתבעת הינה תאגיד העוסק בייצור מוצרי פלסטיק מחומרי גלם, המכילים בין היתר פלסטיק ממוחזר ומעובד.

הנתבעת פנתה לתובעת על מנת שזו תספק לה שירותי גריסה ועיבוד פלסטיק. בין הצדדים סוכם כי עבור עיבוד פלסטיק תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1.70 ₪ לכל ק"ג ועבור גריסתו סך של 0.7 ₪ לק"ג. תנאי התשלום סוכמו לשוטף + 90.

בחודש 12/11 ביצעה התובעת עבודה בסך כולל של 85,692 ₪ כולל מע"מ. הנתבעת סירבה לשלם את סכום החשבונית, בטענה כי יש לקזז ממנו עלות עיבוד של 18 טון פלסטיק בטענות מטענות שונות.

על מנת להקטין את נזקיה ולקבל שכר בגין העבודות שביצעה, נאלצה התובעת למסור לנתבעת ביום 29.3.12 חשבונית זיכוי ע"ס 35,498 ₪.

עוד טוענת התובעת, כי סמוך ליום 14.2.12 טענה בפניה הנתבעת כי 4 טונות מתוך החומר המעובד אינו תקין, וחייבה אותה לעבדו מחדש ללא תשלום.

לטענת התובעת, הסיבה בגינה צריך היה לעבד את החומר מחדש הינה חשיפתו ללחות במחסני הנתבעת.

התובעת עותרת לפסוק לה את התשלום בגין חשבונית הזיכוי בסך של 35,498 ₪, וכן עבור עיבוד ארבעה טון לפי 1.7 ₪ ובסה"כ 7,888 ₪.

הסכום הנ"ל, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה ליום הגשת התביעה, מסתכם לסך של 44,073 ₪.

טענות הנתבעת

בתחילת שנת 2011 או בסמוך לכך, נחתם בין הנתבעת לתובעת הסכם למיחזור חומרי פלסטיק. במסגרת ההסכם נקבע כי התובעת תאסוף ותשנע מהנתבעת שאריות של חומרי פלסטיק, תעבד אותם ותייצר מהם חומרי גלם, אשר ימסרו לנתבעת כנגד תמורה של 1.70 ₪ לק"ג.