תא"מ 15813-05-13

התובע, קבלן שיפוצים, התקשר עם הנתבעת בהסכם מיום 19/10/12 לביצוע עבודות שיפוץ בדירתה ברח' נחמיה 20 בחיפה. הוא עותר בתביעתו לחייבה בסכומים שהיתה צריכה לשלם בהתאם להסכם וטרם שולמו עד היום, בתוספת סכומים עבור עבודות נוספות שבוצעו לבקשתה.

לטענת התובע, ההסכם אמנם נחתם באוקטובר 2012 ברם רק ביום 20/11/12 מסרה לו הנתבעת את תכניות החלוקה הפנימיות ללא תכנית החשמל אותה התחייבה להעביר בהקדם. התכניות הסופיות לצורך העבודות נמסרו לו רק ביום 4/12/12 וממועד זה יש לספור חודשיים לסיום העבודה. לטענתו העבודות הסתיימו ב-26/2/13.

לפי ההסכם המחיר הוא פאושלי עבור העבודות שפורטו בנספח לו. התמורה הועמדה על 62,500 ₪ + מע"מ. (73,750 ₪ כולל מע"מ בשיעורו כיום). הנתבעת שילמה סך 43,800 ₪ לא כולל מע"מ.

למרות פניות לנתבעת, לא שילמה לתובע את יתרת חובה. בהתאם, הוא עותר בסעיף 26 לתביעה, לחייבה להשלים סך 18,718 ₪ + מע"מ המהווים 30% בהתאם לסעיף 10(6) להסכם ועוד סך 6,239 ₪ + מע"מ המהווים 10% בהתאם לסעיף 10(7) להסכם. בנוסף הוא טוען כי עליה לשלם סך 21,900 ₪ בגין שינויים ועבודות נוספות.

לטענת הנתבעת, בהסכם נקבע כי העבודה תתחיל בשבוע השלישי של נובמבר ותסתיים חודשיים מתחילת העבודה, היינו אמצע ינואר 2012. בגין כל יום איחור יופחת מהתמורה סך של 350 ₪.

מיום תחילת השיפוץ ניסה התובע לשכנע את הנתבעת לשנות את תכנית השיפוץ המקורית על מנת לקבל תשלום עבור עבודות נוספות. הנתבעת לא אישרה כל עבודה נוספת. היא העירה לו מספר פעמים כי אין מספיק אנשים (פועל אחד חוץ ממנו) וכי התקדמות השיפוץ איטית אך הוא מסר לה כי הכל מתקדם כשורה ובהתאם לתכנון.

כשהגיע מועד הסיום המוסכם (17/01/13) התובע לא ביצע את החלק הארי מהעבודות המוסכמות. ביום 28/02/13 עברה הנתבעת עם משפחתה לדירה בלית ברירה ולמרות שהשיפוץ טרם הסתיים.

הנתבעת שילמה לתובע 60% משווי התמורה. כשיתרת התמורה 30% תועבר עם גמר העבודות לאחר שהושלמה כל העבודה, ו10% נוספים לאחר תיקונים או חודש מסיום העבודה. התובע לא סיים עבודתו, והפר את ההסכם.