תא"מ 15569-08-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 7,905 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 08.08.2013, בין כלי רכב, מ"ר 95-984-67 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 87-960-01 (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערך לפניי דיון שבו הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג האוטובוס, שהתיישבה עם היגיון קרות התאונה, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהייתה מהוססת מאוד, בלתי קוהרנטית ובלתי ברורה, כאשר בעדותה התגלו תהיות רבות ואשר הותירה בי רושם בלתי מהימן.

שוכנעתי כי התאונה ארעה בנסיבות שרכב התובעת סטה ימינה – לעבר נתיב נסיעתו של האוטובוס שנסע בנתיב הימיני – בכדי לפנות ימינה (עמ' 3, שורות 16 לפרוטוקול) במרחק דחוק, כאשר המרחק בין מקום התאונה לפנייה ימינה היא 20-15 מטר (עמ' 5, שורות 9-8 לפרוטוקול), דבר התומך במסקנה כי נהגת רכב התובעת סטתה ימינה על מנת להספיק לפנות ימינה בהמשך.

6.משכך, אני דוחה את התביעה, ללא צו להוצאות, למעט שכר העד מטעם הנתבעת, כפי שנפסק בדיון, אשר ישולם תוך 30 יום.