תא"מ 15568-04-13 גיל ואח' נ' מיימרן

לפניי תביעה שבבסיסה טענה להפרת הסכם שכירות.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים:

1. ביום 10/10/06 שכר הנתבע מה"ה רות אדלמן, אופירה גל ז"ל וזיוה לנדנמן ז"ל, מחסן בשכירות בלתי מוגנת. המשכירות היו מיוצגות בהסכם ע"י התובע 1 (להלן: "התובע"). התובעים הינם יורשי המשכירות ובעלי הזכות להרשם כבעלי הנכס.

2. אליבא דתובעים, למרות שעל הנתבע היה לפנות את המושכר ביום 31/12/11, המשיך הוא להחזיק במחסן עד ליום 27/01/13, תוך הפרת התחייבויותיו החוזרות לפינויו ועל אף פניות חוזרות ונשנות של התובעים ובא-כוחם בנדון. בשל התנהלות הנתבע נאלצו התובעים לנקוט בהליכים משפטיים לפינוי המחסן (תא"ח 51271-09-12), במסגרתם ניתן כנגד הנתבע פסק דין לפינוי המושכר וננקטו כנגדו הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין (01-22472-34-9).

   כנטען בכתב התביעה, מיום 01/01/12 לא שילם הנתבע את דמי השכירות ואף נמנע מלשלם את חובות הארנונה בגין הנכס. מאחר שהמחסן הוחזק שלא כדין במשך 392 ימים, עתרו התובעים לתשלום הפיצוי המוסכם שנקבע בסעיף 10ג' להסכם השכירות (10$ ליום). כמו כן עתרו התובעים לחיוב הנתבע בסך 5,614 ₪ בגין חיובי הארנונה ובסך 10,000 ₪ בעבור עוגמת נפש.

3. הנתבע לא הכחיש את המועד בו פינה את הנכס או שהוגשה כנגדו תביעה לפינויו, אך טען שהחזיק בנכס כדין ובהסכמת הבעלים להשיב את החזקה ביום 31/12/12. כנטען בכתב ההגנה, ראשית, התובעים מיצו את זכויותיהם כלפיו במסגרת תביעת הפינוי. הנתבע הדגיש, כי הציע לשלם לתובעים 6,000 ₪, סכום העולה לטענתו על דמי השכירות וחיובי הארנונה אשר היו ידועים באותו המועד, באופן בו ההליך בו נקטו לא היה נחוץ. לגופן של טענות- חיובי הארנונה חלים לגישת הנתבע על התובעים וזאת, מאחר שהתובע הוא שגרם לכך שהעירייה תשלח סוקר לנכס ובפועל, לשינוי סיווג הנכס ולעליית החיובים בארנונה. בתום ישיבת ההוכחות אישר הנתבע את חבותו לשלם את הארנונה בגין הנכס לתקופה בה החזיק במחסן.

   הנתבע הוסיף וטען, כי מאחר שלא קיבל חשבוניות מס בעבור דמי השכירות ששולמו, רשאי הוא לקזז מחצית מדמי השכירות ששולמו במהלך השנים, כנגד נזקיו.

4. למרות שבמסגרת כתב התביעה עתרו התובעים גם לצו עשה ולסעד הצהרתי, ב"כ התובעים הבהיר במעמד הישיבה המקדמית, "אין לנו סעדים פרט לסעד כספי" (פרוט' 03/03/14, עמ' 1, ש' 16-17).