תא"מ 15562-07-15 חסון נ' מרקו ואח'

לפני בקשה לביטול פסק דין מיום 28.11.2015, שניתן נגד המבקשים בהעדר הגנה. מבקש מס' 1 טען כי כתב התביעה נמסר בכתובת של הוריו (ברחוב הרב קוק בחדרה) ולא במענו הרשום במשרד הפנים: מושב עין ורד, וכי הוא הוכרז כפושט רגל ולכן לא ניתן להגיש את התביעה נגדו. גם מבקש מס' 3 טען כי הוא נמצא בהליך פש"ר ולא ניתן היה להגיש תביעה נגדו. מבקש מס' 2 טען מצדו כי לאחר שקיבל את כתב התביעה, שלח אותו באמצעות פקסימיליה, לבא כוחו אולם בדיעבד הסתבר שעוה"ד עבר למען אחר ולכן לא הוגש כתב הגנה במועד מטעמו.

לגופו של עניין נטען ע"י המבקשים כי בבסיס התביעה עומדים יחסי מסחר שהתנהלו בין המשיב לבין חברת גד"ש ניר בע"מ שהינה אישיות משפטית נפרדת. טענת המשיב כי יש בנסיבות העניין כי כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות בין החברה למבקשים אין לה על לסמוך שכן המבקשים לא עשו שום מעשה שיש בו כדי לגרום למתן סעד של הרמת מסך ההתאגדות.

המשיב התנגד לבקשה וטען כי צו כינוס הנכסים שניתן נגד מבקש מס' 1 הינו מיום 10.5.04 ולכן אין לו כל תחולה ביחס לחובות שנוצרו לאחר מועד הינתנו כן טען כי כתב התביעה נשלח לנתבע מס' 1 באמצעות רשות הדואר והתקבל בידי מבקש מס' 1 עצמו. הנימוק שהעלה מבקש מס' 2 ביחס לסיבה בגינה לא הגיש את כתב ההגנה במועד אינה מצדיקה ביטול פסק הדין וצו הכינוס ניתן נגד מבקש מס' 3 בחודש 03/14 ואינו מונע הגשת התביעה נגדו.

ביחס לסיכויי ההגנה טען כי המבקשים הים בעלי תפקיד בחברה באמצעותה רכשו מהמשיב סחורה מתוך כוונה להונותו.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים הריני מחליטה כדלקמן:

כתב התביעה אומנם נשלח לכתובת הוריו של מבקש מס' 1 ברחוב הרב קוק בחדרה אך הוא התקבל על ידו, כך שטענתו ביחס לתקינות ההמצאה אינה יכולה להתקבל. מבקש מס' 1 לא הסביר מדוע לא הגיש את כתב ההגנה במועד חרף ידיעתו על התביעה שהוגשה נגדו.

כתב התביעה הומצא למבקש מס' 2 כדין. טענת מבקש מס' 2 כי עם קבלת כתב התביעה לידיו הוא העבירו באמצעות הפקסימיליה לבא כוחו לא נתמכה בכל אסמכתה. מבקש מס' 2 גם לא טען בפני כי בירר אם כתב התביעה הגיע ליעדו. העובדה שעוה"ד אליו נשלח כתב התביעה העתיק את מקום פעילותו לא נתמכה בכל אסמכתה ואינה יכולה להצדיק את מחדלו של מבקש מס' 2 באי הגשת כתב ההגנה במועד.

ביחס למבקש מס' 3, כתב התביעה הומצא לו כדין והוא לא העלה כל נימוק מדוע לא הגיש את כתב ההגנה במועד. הוא טען כמו מבקש מס' 2 כי נוכח הליכי הפש"ר המתנהלים נגדם לא ניתן היה להגיש התביעה נגדם.

עיון בכתב התביעה מעלה כי עילת התביעה מבוססת על חוב של חברת גד"ש ניר בע"מ למשיב בגין סחורה שסופקה לה במהלך שנת 2008. נגד מבקש מס' 1 ניתן ביום 10.5.2004 צו כינוס נכסים. צו יכנוס הנכסים נגד מבקש מס' 3 ניתן בחודש 3/2014. על פי הוראת סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980:

"משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".

כך שמאחר וצו הכינוס ניתן נגד מבקש מס' 3 לאחר שנולדה עילת התביעה הרי לא ניתן היה לכאורה לנקוט נגדו בהליכים משפטיים נגדו שלא במסגרת הליך הכינוס וללא אישור ביהמ"ש המוסמך.

ביחס למבקש מס' 1 צו הכינוס צו הכינוס נגדו ניתן נגדו בטרם נולדה עילת התביעה ונראה לכאורה כי אין מניעה מלהגיש התביעה נגדו.

יחד עם זאת, מעיון בתיק עולה כי בין המשיב לחברת גד"ש ניר בע"מ התקיימו קשרי מסחר בעקבותם הגיש המשיב תביעה נגד החברה בתיק ת"א 46274-05-13 של בית המשפט השלום בעכו אשר סופה היה בפסק דין בו חויבה החברה לשלם למשיב סך של 35,762 ₪ (נכון ליון 23.5.2013) ו- 10,000 ₪ הוצאות משפט. ניסיונות המשיב לגבות את סכום פסק הדין בהליכי הוצל"פ לא צלחו, מכאן הוגשה תביעתו שבפני לחיוב המשיבים בחובה של החברה, בהתבסס על סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 אשר קובע כי: " (א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

...."