תא"מ 15533-01-12 מדינת ישראל נ' . ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 13.3.11 בצומת הגבול ביפו בין כלי רכב נושא מספר רישוי 12-894 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 84-729-23 (להלן: "התאונה").

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן עם נימוקים קצרים, וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

עדויותיהם של השוטרים מר גאבר מרעי והגב' ולרי גולדשטיין בנוגע לנסיבות שהובילו להתרחשות התאונה לא היו משכנעות. הטענה, לפיה עצרו הניידת באמצע הכיכר, בנתיב נסיעה, במרחק משמעותי משפת המדרכה, על מנת לעצור חשודים אותם זיהו, לא היתה משכנעת. הסתירות המהותיות בין שתי העדויות, בפרט ביחס למספר השוטרים שהיו בזירה בעת התרחשות התאונה, ובמענה לשאלה האם בסופו של דבר נתפסו החשודים ונעצרו, מעמידות באור בעייתי את גרסת התובעת. גם עדותו של מר מרעי, כי התאונה התרחשה שניות בודדות לאחר שעצר הניידת, וכי לא הספיק לצאת מהניידת, יש בה כדי להחליש גרסת התובעת, לפיה הניידת היתה נייחת בעת התאונה. לא השתכנעתי לפיכך, כי התובעת הרימה הנטל המוטל עליה להוכחת גרסתה, ובפרט להוכחת הטענה, כי הניידת היתה בעצירה מוחלטת בעת קרות התאונה.

מנגד, גם גרסת הנתבעים מעוררת תהיות. מר יעקב לרנר, אשר נהג ברכב הנתבעים במועד התאונה, אישר בחקירתו, כי הודה בפני השוטר (מר מרעי), כי הוא צודק בהאשמות שהטיח כלפיו בנוגע לאחריותו לתאונה. הוא אף אישר, כי לא הבחין בניידת עד לתאונה. משמע אין באפשרותו לשלול באופן מוחלט הטענה, כי הניידת היתה בכיכר, קודם להתרחשות התאונה. יתר על כן, אין חולק, כי בעת התרחשות התאונה היה רכב הנתבעים משמאל לניידת, וכי כוונת הנתבעים היתה לפנות ממיקומם זה ימינה לרחוב יפת, בסמיכות למקום בו התרחשה התאונה. לפיכך לא ניתן לשלול האפשרות כי רכב הנתבעים "חתך" את נתיב הנסיעה של הניידת והסב לה נזק. גם מיקומי הנזק ואופיים אינם מתיישבים בהכרח עם גרסת הנתבעים. רכב הנתבעים לא נפגע מאחור, כי אם בצידו. בשני כלי הרכב המעורבים אין פגיעות מעיכה, האופייניות לתאונות מן הסוג לו טוענים הנתבעים.

בנסיבות אלה, לא ניתן להכריע מי הנושא בעיקר האחריות להתרחשות התאונה.

לפיכך יש לדחות את התביעה, וזאת ללא צו להוצאות, למעט שכר עדים, כפי שנפסק במהלך הדיון.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ה, 26 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.