תא"מ 155080-09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מנחם

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 78,153 ₪ בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.05.2008 בין כלי רכב, מ"ר 29-267-61 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 16-083-50 (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדי ראייה נוספים מטעמם.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, ובכלל זה תמונות מוקדי הנזק (ת/3) ותמונות הצומת (נ/2), בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית באופן שתחולק האחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים בה.

חרף הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסת נהג רכב התובעת אשר עלתה בקנה אחד עם ההיגיון שבהתרחשות התאונה על פני גרסתו של הנתבע שהייתה חסרה ובלתי קוהרנטית.

שוכנעתי כי הנתבע נכנס לצומת (שבמתחם חניון קניון איילון) מבלי שהוא מקפיד על חובת האטה ומתן זכות קדימה לרכב המגיעים מימינו ומשמאלו ובניגוד לתמרור המורה לו לעשות כן. כך למעשה, משבחר הנתבע שלא להאט ולתת זכות קדימה הרי שהוא נכנס לצומת לא פנוי, ובעיקר בשל כך נגרמה התאונה.

יחד עם זאת, איני פוטר את נהג רכב התובעת מאחריות לקרות התאונה, שכן גם עליו הייתה החובה לנסוע במהירות סבירה המתאימה לתנאי הדרך, והיה עליו לוודא כי אין רכב המגיע משמאלו המבקש להיכנס לצומת. משלא עשה כן, הרי שגם הוא לא נהג בזהירות המתחייבת.

לפיכך, יש לערוך חלוקת אחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים בתאונה, באופן שהנתבע יישא באחריות בשיעור של 60% לקרות התאונה, ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות בשיעור של 40% לקרות התאונה.