תא"מ 15504-02-13 ח'ניפס נ' אבו זיד

הנתבעת מבקשת לבטל את פסק-הדין שניתן נגדה, בהיעדר התייצבות, ביום 21.12.2015 (להלן פסק-הדין); התובע מתנגד לכך.

א.ההליך והצדדים לו

1.התובע הגיש נגד הנתבעת תובענה כספית בסדר דין מהיר לתשלום פיצוי בסך 30,000 ₪. ביסוד ההליך ניצבה טענת התובע כי הנתבעת הגישה נגדו תלונת שווא למשטרת ישראל בטענה כי הוא איים עליה באקדחו וכי התלונה פגעה בתובע – שוטר בעל ותק רב במשטרת ישראל – הן במקום עבודתו והן בבריאותו. הנתבעת התגוננה מפני התביעה.

2.ביום 6.5.2015, לאחר שהליך גישור שאליו הופנו הצדדים לא הניב דבר חרף ארכות שניתנו לשם מימושו, והתובע ביקש לקבוע מועד להמשך הבירור, ניתנה החלטה בה נקבע דיון קדם-משפט ליום 21.12.2015 – תוך חיוב בעלי-הדין להיות נוכחים בדיון באופן אישי (להלן גם ההחלטה מיום 6.5.2015). עיון בתיק בית-המשפט מעלה כי ההחלטה הומצאה לנתבעת, באמצעות בא-כוחה – כל זאת ביום 8.5.2015 ובאמצעות פקסימיליה.

3.התובע התייצב לדיון שנקבע בהחלטה האמורה לעיל עם בא-כוחו, ואילו הנתבעת ובא-כוחה לא התייצבו. אשר על כן ניתן בדיון פסק-דין נגד הנתבעת בהיעדר התייצבות, על-פיו חויבה לשלם לתובע 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד יום התשלום בפועל, הוצאות משפט בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 2,340 ₪ הכולל מע"מ. הנתבעת עותרת להורות על ביטול פסק-הדין.

ב.דיון והכרעה

דין הבקשה להידחות.

1.הנתבעת זומנה לדיון כדין, באמצעות בא-כוחה, והיא איננה חולקת על כך. אין אפוא חובה לבטל את פסק-הדין מנימוקי צדק, ועסקינן בביטול שמצוי בשיקול-דעת בית-המשפט.