תא"מ 1547-05-16 מטרופולין - תחבורה ציבורית בע"מ נ' עמאדין ואח'

לפניי תביעה לתשלום עבור נזקי רכוש שנגרמו לאוטובוס התובעת כתוצאה מתאונת דרכים, בה היתה מעורבת משאית הנהוגה בידי הנתבע 1 ומבוטחת אצל הנתבעת 2.

שני הנהגים העידו כי התאונה אירעה בכביש מלקיה לבאר שבע, אך לא ציינו מיקום מדויק, ולא ידוע לבית המשפט היכן בדיוק אירעה התאונה.

נהג התובעת העיד כי המדובר בכביש בעל נתיב יחיד, בו נסע אחרי המשאית, שהיתה איטית. לדבריו, בשלב מסוים, המשאית "פתחה לו" אפשרות לעקוף אותה, תוך סטייה ימינה, לתוך מפרץ ארוך, בו המשיכה לנסוע. לפתע, נתקל נהג המשאית במכשול של לשון מדרכה, שהיה עלול לפוצץ לו צמיג. כדי להימלט מן המכשול סטה נהג המשאית שמאלה והתנגש בחלק הקדמי ימני של האוטובוס, ופגע בדלת הקדמית ובמראה. הנהג שלל את האפשרות שחזר מעקיפה מוקדם ידי, ואמר שאם כך היה קורה, צריך היה להפגע בחלק האחורי של האוטובוס, ולא הגיוני שישוב מעקיפה, כשחלקו הקדמי של האוטובוס, מקביל לקדמת המשאית. עוד העיד כי ראה לאחר התאונה פגיעות שספגה המשאית מן המדרכה שעלתה עליה.

הנתבע 1 שנהג במשאית העיד כי היו בכביש שני נתיבים, והוא נהג בנתיב הימני. לדבריו, ראה במראה כי האוטובוס מתחיל בעקיפה, והאט על מנת לאפשר לו סיום העקיפה, אך האוטובוס התחרט והחל להיצמד אליו לימין, ואז שפשף את האוטובוס באזור הארגז של המשאית. כשהתבקש להדגים, הראה את האוטובוס נוסע במקביל אליו, ואמר: "אני הייתי בנסיעה של 30 קמ"ש, כי זה עיר וילדים ברחובות, והייתי מאט לאט לאט. הוא התחיל לעקוף אותי, וצריך לקחת ימינה לתחנה, או לחזור לתחנה. התחלתי להאט לו, הוא לא הספיק ובא אלי ככה, ברחתי ממנו ובארגז של המשאית פגעתי לו באזור הדלת הקדמית". כשנשאל שוב, כיצד אירעה ההתנגשות, השיב: "לא פגעתי בו בחלק הקדמי. הוא התחיל לשפשף אותי, ברחתי ממנו. התחיל לעקוף אותי. לבוא אלי והתחלתי לברוח ממנו ימינה. ברחתי עד שנגעתי לו בדלת הקדמית". הנתבע שלל את האפשרות שנסע במפרץ, וטען כי היו שם שני נתיבים. כמו כן, שלל את האפשרות שפגע באוטובוס עם קדמת המשאית וטען שאם כך היה קורה, היתה הפגיעה קשה בהרבה. כשנשאל לאן ברח ימינה, השיב שעלה על המדרכה מימין וכמעט לא נגרם נזק למשאית.

לאחר ששמעתי עדויות הנהגים ועיינתי בראיות שהוגשו, אני מוצאת כי גרסת נהג התובעת עדיפה על גרסת הנתבע, מהנימוקים שלהלן:

• גרסת נהג התובעת היתה קולחת ברורה והגיונית, וממנה עלה כי הנתבע סטה ימינה על מנת לאפשר עקיפתו, אלא שאז נתקל בלשון מדרכה, כנראה בסיום המפרץ, ולכן סטה שמאלה, כדי לא לעלות עליה. גרסתו היתה עקבית, שכן בהודעת נהג שמסר, נכתב אודות הנתבע: "הבחור נתקל במכשול בדרך ונצמד אלי".

• הנתבע העיד כי היו בכביש שני נתיבים, ואם כך, לא ברור מה היה יכול לגרום לאוטובוס לחזור בדחיפות לנתיב הימני, שהרי לא נטען שהיה עומס בכביש כלל. ככל שהיו בכביש שני נתיבים, לכאורה לא היה זקוק נהג התובעת לכך שהנתבע יאט את המשאית, שכן הנתיב השמאלי היה פתוח בפניו. העובדה ששני הנהגים העידו כי הנתבע הוא שאיפשר לאוטובוס לעקפו, מלמדת שנכונה גרסת נהג התובעת לפיה היה בכביש נתיב אחד, שרק בזכות המפרץ שלצדו, ניתן היה לבצע את העקיפה, כשהמשאית סטתה ימינה, לתוכו.

• הנתבע העיד כי התאונה החלה כשהאוטובוס התקרב לחלק הקדמי של המשאית, עם חלקו הקדמי, וכשניסה לברוח ממנו, האוטובוס פגע בחלק האחורי של המשאית. גרסה זו אינה מתיישבת עם ההיגיון משני היבטים. ראשית, קשה לתאר כי האוטובוס החל לשוב מעקיפה בשעה שחזיתו מקבילה לחזית המשאית, שהרי היה זה בולט לעין כי לא ניתן בשלב שכזה להשלים עקיפה. תאונות הנובעות מסיום מוקדם מידי של העקיפה מתרחשות בדרך כלל בחלקו האחורי של הרכב העוקף, ולא בחלקו הקדמי, ונכון הדבר שבעתיים כשהמדובר ברכב ארוך כאוטובוס. שנית, הנתבע העיד כי הפגיעה באוטובוס נעשתה עם חלקה האחורי של המשאית, ולא ברור כיצד היה יכול דבר שכזה לקרות, שהרי לשם כך, היה עליו להאיץ את המשאית, עד שתעבור את האוטובוס, זאת למרות שהיה בנתיב הימני בו אסורה העקיפה, ובניגוד לעדותו לפיה האט מאד, כדי לאפשר השלמת העקיפה. בנוסף, קשה להבין כיצד הצליח להגביר מהירותו כך, תוך עלייה על המדרכה, כפי שהעיד.

• הנתבע לא ידע להסביר איזה מניע היה לנהג התובעת לסטות אליו ימינה, בשעה שלפי עדותו היו שני נתיבים, והעלה השערה בלתי מבוססת, לפיה אולי הנהג רצה להגיע לתחנה. למותר להזכיר כי לא הובאה כל ראיה לקיומה של תחנה במקום, ונהג התובעת לא נשאל על כך.