תא"מ 15445-12-16 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 23.03.2016 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 81-757-54 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 95-098-64 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא המחלוקת היא בשאלת האחריות לקרות התאונה ובשאלת היקף הנזק שנגרם לפרטית.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהג הפרטית, ושני עדי הנתבעת, שבעת התאונה היו נהג המשאית ועוזרו אשר פרקו סחורה.

4.עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחות אותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות התמונות שהועברו לתיק בית המשפט ביום 06.12.2017 ותגובת התובעת מיום 07.12.2017, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ולמוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שמבוטח הנתבעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40% ואילו נהג הפרטית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1.על יסוד התמונות שצולמו בזירת התאונה מיד לאחר התאונה, בהן ניתן לראות בבירור את מקום עמידתה של המשאית, את מנח הפרטית בעת התחלת פנייתו ימינה, את גובה הרמפה של המשאית ביחס לקרקע, את אמצעי האזהרה שבמשאית, אני סבור כי המשאית הועמדה במיקום שהגביל את יכולת הפנייה הבטוחה של הפרטית.