תא"מ 15417-10-14 גושן-הארזי נ' בנק מזרחי טפחות - הנהלה ראשית

לפני שתי תביעות בסדר דין מהיר, בסך 70,000 ₪ כל אחת. הצדדים בשתי התביעות זהים, לכן אדון בשתיהן בפסק דין אחד, הגם כי התביעות לא אוחדו באופן פורמאלי.

הרקע לתביעות וטענות הצדדים

1.התובעת 1 (להלן: "התובעת"), הינה הבעלים והמנכ"ל של התובעת 2, אשר מחזיקות חשבון באחד מסניפיו של הנתבע.

2.בתביעה האחת (15461-10-14) נטען כי ביום 21.07.14 הוחזרו 2 שיקים שנרשמו על ידי התובעת לטובת צדדים שלישיים, האחד בסך של 48,616 ₪ והשני בסך של 7,000 ₪. ביום 28.07.14 הוחזר שיק נוסף בסך של 12,420 ₪. לטענתן, על הנתבע היה להימנע מהחזר השיקים הן נוכח פנייתן בבקשה להימנע מהחזרת השיקים ומתן אישור חריגה מתקרת החשבון. זאת לאחר שחשבון הבנק נוהל על ידי התובעות אצל הנתבע משך 20 שנים ללא בעיות, והן נוכח העובדה כי במועד החזרת השיקים התנהל מבצע "צוק איתן", אשר בגינו סבלו התובעות, כמו עסקים רבים אחרים, מקשיים, והנתבע התעלם מהנחיות המפקח על הבנקים מיום 27.07.14 להקל על עסקים קטנים בשל המבצע. לטענת התובעות, באותה תקופה הן פנו לבנק הפועלים לקבלת הלוואה לעסקים קטנים כדי להסדיר את בעיית תזרים המזומנים שלהן, ואולם החזרת השיקים הביאה לכך שבנק הפועלים סרב לתת את ההלוואה. כתוצאה מכך נגרמו להן נזקים בגינם הנתבע חייב לפצותן (להלן: "תביעה ראשונה").

3.מנגד טען הנתבע כי בהתאם להסכם מסגרת אשראי שנחתם עם תובעת 2, נקבע גובה מסגרת האשראי על סך של 49,500 ₪. במסגרת ההסכם גם התחייבה תובעת 2 שלא לחרוג ממסגרת האשראי, והוסכם כי הנתבע לא יכבד חיובים, מכל סוג, במצב של חריגה ממסגרת האשראי. משהשיקים נשוא התביעה הוצגו בחשבון שעה שהוא חרג ממסגרת האשראי, הוא נאלץ לחללם, והאחריות לנזקי התובעות כתוצאה מחילול השיקים, ככל שנגרם, רובצת לפתחן של התובעות.

4.בתביעה השנייה (15417-10-14) נטען, כי ביום 09.07.14 עוקל ומומש מחשבונן של התובעות סך של 17,289 ₪ לטובת צד ג'. לטענת התובעות, היה על הנתבע להימנע מלעקל את הכספים ומהעברתם להוצאה לפועל. התובעות ציינו כי אכן בעקבות פסק דין בהעדר הגנה שניתן כנגד נתבעת 2 לטובת צד שלישי הוטל עיקול על חשבונן, ואולם נתבעת 2 פנתה לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ עד למתן החלטה בבקשה. בד בבד הן פנו לנתבע, הודיעו על הגשת הבקשה וביקשו ממנו להימנע ממימוש העיקול. בעקבות הבקשה שהגישו לבית המשפט, נקבע דיון בבקשה לביטול פסק הדין ובית המשפט הורה על עיכוב ביצוע פסק הדין. ואולם, הנתבע התעלם מההחלטה כמו גם מבקשתן להימנע מהמימוש והעביר את הכספים המעוקלים להוצאה לפועל. בנסיבות אלו נטען, הן זכאיות לשיפוי מהנתבע על נזקיהן כתוצאה ממימוש העיקול (להלן: "תביעה שניה").

5.בעניין זה טען הנתבע כי ביום 02.07.14 הוא קיבל מלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב צו עיקול לנכסי תובעת 2 המוחזקים בידיו. לטענתו, הוא פעל על פי הצו ורשם עיקול על כספים שהיו מצויים בחשבון תובעת 2 בסך של 17,289 ₪. מאוחר יותר הוא קיבל צו למימוש הכספים המעוקלים, וביום 20.08.14 הוא העביר את הכספים ישירות ללשכת ההוצאה לפועל. הנתבע הודה כי התובעות פנו אליו בנוגע לכספים המעוקלים, אולם הפנייה נעשתה מאוחר מדי וההחלטה בדבר עיכוב הביצוע נודעה לו רק לאחר מימוש הכספים, היינו, העברתם ללשכת ההוצאה לפועל.

דיון והכרעה