תא"מ 15397-06-14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מובילי הרי יהודה, הובלות ציוד כבד בע"מ

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1.רכב המבוטח על ידי התובעת נפגע, והנהגת טענה כי הפגיעה אירעה ממשאית הנתבעת שנסעה מאחוריה, ועזבה את המקום לאחר התאונה. התובעת פיצתה את המבוטחת, והגישה תביעה כנגד בעלת המשאית, לשיבוב בגין הסכומים ששולמו על ידה. נהג המשאית טען כי לא היה מעורב בתאונה, ולא היה כל מגע בין המשאית לבין הרכב הפרטי.

2.במהלך הדיון, העידה גב' סוניה רזיאל (להלן: נהגת הפרטית) ותיארה את האירוע מנקודת מבטה. לדבריה, המשאית נסעה מאחוריה כאשר היתה בנסיעה בדרך עמוסה, ובשלב מסוים הרגישה שהמשאית פגעה ברכבה, ועל כן עצרה בנתיב הימני כדי לקבל פרטים מנהג המשאית. בשלב זה, עקפה המשאית את רכבה, והמשיכה בנסיעתה הלאה, בלא לעצור. לטענתה, נאלצה לפנות למשטרה על מנת לקבל את פרטי הנתבעת, ולאחר מכן הפעילה את פוליסת הביטוח שלה, והרכב תוקן.

3.בכתב ההגנה נטען כי לו היתה המשאית פוגעת בפרטית, היה נגרם נזק חמור וגבוה משמעותית מזה שנגרם בפועל. מר יששכר אפריאט (להלן: נהג המשאית) העיד וציין כי אם היה פוגע ברכב פרטי, היה עוצר, ו"אין מצב שעקפתי אותה". נהג המשאית עמד על כך שהיה מרגיש פגיעה ברכב שלפניו, ובמקרה כזה היה עוצר, ומחליף פרטים, ולא עוזב את המקום. מכאן מבקש נהג המשאית ללמוד כי העובדה שלא עצר מלמדת שלא פגע באותו רכב.

4.לאחר הדיון הוגשו לתיק בית המשפט תמונות נזק ברורות של הפגיעה ברכב הפרטי.

אחריות הנתבעת

5. אקדים סוף דבר לראשיתו ואציין כי לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

6.מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת.

במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

7.בנסיבות המקרה שבפניי, נמצא אותו חיזוק נדרש לגרסת נהגת הפרטית, שיש בו כדי להטות את כפות המאזניים לטובתה ולהביא לקבלת גרסתה ולדחיית גרסת נהג המשאית, והוא התמונות שהציגה במהלך הדיון נהגת הפרטית (ת/1). בתמונה אחת נראה הרכב הפרטי עומד בנתיב הימני, נהגת הפרטית מחוץ לרכב עם גבה למצלמה, ומשאית הנתבעת בנתיב מצד שמאל שלה. בתמונה השנייה נראית המשאית בנתיב הימני, לאחר שהתקדמה לרמזור הבא, לפני פנייה ימינה.

לשאלת בית המשפט בדיון, כיצד צולמה התמונה הראשונה בה נראית הנהגת, השיבה נהגת הפרטית כי התמונה צולמה על ידי עוברת אורח, זרה לה, שביקשה את מספר הטלפון שלה ושלחה לה את התמונה למכשיר הטלפון.

8.ההסבר הסביר היחיד לקיומה של אותה תמונה הוא, כי עוברת אורח ראתה את המשאית הפוגעת ברכב הפרטי וממשיכה בנסיעה, ועל כן הוציאה את מכשיר הטלפון (מכשיר חכם המאפשר לצלם, להקליט ולתעד, הן בווידיאו והן באודיו, ככל שבעליו הינו בעל תושייה ונוקט באמצעים אלה שהטכנולוגיה הביאה לפתחנו) וצילמה את שני כלי הרכב, בטרם נעלמה המשאית מן העין. בכל מקרה אחר, לא היתה סיבה לצלם את התמונה, לפנות לנהגת הפרטית ולהציע לשלוח לה את התמונה, ולעשות כן בהמשך.

על כן, בשים לב לקיומה של התמונה הנ"ל, אני מקבלת את גרסת נהגת הפרטית, ודוחה את גרסת נהג המשאית.

9.בכתב ההגנה, לא הועלתה כל טענה כנגד אחריות הנתבעת בשל פעולת נהג המשאית, וההגנה התבססה אך ורק על הטענה כי נהג המשאית לא היה מעורב בפגיעה ברכב הפרטי, שבוטח על ידי התובעת. משנדחתה טענה זו, אני קובעת כי הנתבעת אחראית לנזקים שגרם נהגה, העובד מטעמה ועבורה.

10.למעלה מן הצורך מצאתי חשיבות להוסיף לפסק הדין קביעה ערכית חשובה. מקרה שבו רכב הנוסע בפקק או בעומס תנועה, פוגע ברכב שלפניו, עוקף את הרכב הנפגע וממשיך בנסיעה, ראוי לגינוי. מהעדויות עולה כי גם נהג המשאית סבור כך, והוא עמד על כך שלו היה פוגע ברכב אחר, היה עוצר ולא עוזב את המקום.

אפשר להסיק מכאן אחד מאלה:

א. המשאית לא פגעה ברכב שלפניה ועל כן התאונה כלל לא התרחשה, כפי שטוען נהג המשאית. מסקנה זו נדחתה על ידי, כמפורט לעיל.

ב. המשאית פגעה ברכב שלפניה, נהג המשאית לא הבחין ולא הרגיש בפגיעה, שהיתה קלה, ראה את הרכב שלפניו עוצר מסיבה שלא היתה ברורה לו, ועל כן עקף את הרכב והמשיך בדרכו.

ג. נהג המשאית הבחין בפגיעת המשאית ברכב שלפניו, אך בחר לעזוב את המקום, בתקווה שלא יהיה לנהגת הפרטית דרך לקשור אותו לאירוע, ככל שיכחיש את מעורבותו.