תא"מ 15394-10-12 סופר נ' רבין, תא"מ 13379-12-12 סופר נ' נפתלי

1.הנתבעת, הגב' שירלי רבין, שכרה מאת התובע דירת 5 חדרים בבני ברק לתקופה של 12 חודשים החל מיום 15/7/11. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת לא עמדה בחובתה לשלם לתובע דמי שכירות כמתחייב על-פי הסכם השכירות.חלק מהשיקים שמסרה על חשבון דמי השכירות חוללו ולא ניתנה תמורה כנגדם. חלק מהתשלומים שילם הנתבע, מר אלפרד נפתלי בעבורה. יתרה מזאת, בניגוד להסכם השכירות לא פינתה הנתבעת את המושכר עם סיום תקופת השכירות.

2.התובע טוען להפרות נוספות מצד הנתבעת: שימוש במושכר כמחסן בגדים וחפצים שלא בהתאם להסכם השכירות בו הוגדרה מטרת השכירות ל'מגורים בלבד'; קריסת מערכת הצינורות במושכר תוך זרימת מים למחסן צמוד וגרימת נזק לציוד שאוחסן בו; הערב מטעם הנתבעת לא חתם על ערבותו; הנתבעת לא רכשה פוליסת ביטוח בניגוד להתחייבותה על-פי החוזה.

בגין כל האמור הגיש התובע תביעתו נגד הנתבעת בתיק תא"ק 15394-10-12 במסגרתה תבע הוצאות שנגרמו לו בשל החזרת השיקים ועוגמת נפש (3,000 ₪); אי פינוי המושכר במועד לפי 50$ ליום (17,460 ₪); פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם (3,880 ₪). בנוסף הוגשה גם תביעה לפינוי המושכר.

3.במקביל הגיש התובע לביצוע בלשכת ההוצל"פ שטר בטחון בסך של 20,000 ₪, חתום בידי הנתבע מר אלפרד נפתלי, שניתן לו כבטוחה לקיום חיוביה של הנתבעת. כן הוגשו לביצוע 8 שיקים שניתנו מאת מר נפתלי לתובע לטובת תשלום דמי השכירות ואשר חוללו. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטרות שהועברה לבית המשפט וניתנה בגינם רשות להתנגד במסגרת ת"ט 13379-12-12.

4.בנוסף להליכים שבפניי, הגישה הנתבעת כאן תביעה נגד התובע כאן, מר סופר בגין נזקים שנגרמו לטענתה לבגדים והחפצים שאוחסנו במושכר כתוצאה מקריסת מערכת צינורות המים והביוב במושכר שגרמה להצפה. תביעה זו הוגשה בבית משפט השלום בת"א בתיק ת"א 20773-11-12. התביעה נדחתה (ראו פסק דין מיום 17/12/14).

5.בסופו של דבר פינתה הנתבעת את המושכר לאחר שהחזיקה בו 4 שנים וזאת מבלי לשלם דמי שכירות כ- 3 שנים. למרות האמור סבורה הנתבעת כי אינה צריכה לשלם לתובע דמי שכירות.

לעניין חוב דמי השכירות, טוענת הנתבעת שמדובר בדירה לא חוקית שהיא למעשה מחסן שהוסב לדירה וכי לאותו מחסן לא היה חיבור חוקי של מים או חשמל. עוד טענה כי השיקים שניתנו לטובת דמי השכירות בוטלו בשל כשלון תמורה מלא וחוסר תום לב של התובע קודם לחתימה על הסכם השכירות. יוער כבר בשלב זה כי יש לדחות טענת הנתבעת שחוזה השכירות מעולם לא מומש, באשר אין חולק כי הנתבעת החזיקה במושכר 4 שנים וכי איחסנה שם בגדים וחפצים, בגינם אף הגישה תביעתה לפיצוי בת"א 20773-11-12.

6.הנתבע סבור כי אין תוקף לערבותו מאחר שערבותו היא לדירת מגורים ולא למחסן. לטענתו התברר לו בדיעבד שהדירה אינה ראויה למגורים אלא היא מחסן שהוסב לדירה ולפיכך דין החוזה בטלות ומכאן שדין ערבותו, בטלות.

טענות נוספות של הצדדים יפורטו בהמשך, ככל שיידרש.

דיון ומסקנות:

הפרת הסכם השכירות (תא"ק 15394-10-12):

7.אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת שכרה מאת התובע את המושכר והחזיקה בו משך 4 שנים מבלי ששילמה את מלוא דמי השכירות המתחייבים. די בכך לכאורה כדי לחייב אותה בגובה דמי השכירות. ואולם יש לשים לב שהתובע כלל לא הגיש תביעתו בגין דמי השכירות שלא שולמו. התובע צימצם את תביעתו לרכיבים שפורטו לעיל, מאחר שחקירה שביצע על אודות נכסיה של הנתבעת העלתה כי ממילא אין בבעלותה רכוש שהוא, כך שממילא לא יוכל להיפרע החובות ממנה (עמ' 7, ש' 3 לפרוט').

וכך, מאחר שכל טענותיה של הנתבעת במסגרת כתב ההגנה נוגעות לשאלת חובתה לשלם את דמי השכירות החודשיים, הרי שמאחר שהתובע לא הגיש תביעתו לדמי שכירות, ממילא אין רלוונטיות לכל אותן טענות.

8.למעלה מן הצורך אעיר כי גם הייתי נדרש לדון בחובתה של הנתבעת לשלם את דמי שכירות היה מקום להגיע לאותה תוצאה. הנתבעת טענה עקרונית כי מקום בו המושכר אינו מיועד על-פי אישורי מי מהרשויות למגורים, היא אינה חבה בדמי שכירות כלל למרות שהחזיקה בפועל את המושכר לצרכיה. טענה זו היא טענה מופרכת, שלא מן הנמנע שנולדה כדי לייצר טענת יש מאין, כדי להצדיק בדיעבד אי תשלום דמי שכירות ולייצר הליך סרק משפטי. לכל היותר יכולה היתה הטענה להצדיק זכות לביטול החוזה מצד הנתבעת. ואולם היא אינה יכולה להוות צידוק לאי תשלום דמי שכירות מקום בו החזיקה הנתבעת את המושכר משך 4 שנים.

9.יתרה מזאת, יש לקבל גירסתו של התובע שהנתבעת ידעה שמדובר במושכר שהוא במעמד של מחסן שהוסב לדירת מגורים עוד לפני חתימתה על הסכם השכירות. ראייה לכך היא נוסחו של סע' 5 לנספח להסכם השכירות (צורף לכתב התביעה), לפיו תחוייב הנתבעת כשוכרת בתשלומי ארנונה ככל שתתקבל דרישה בגין כך מאת הרשות המקומית (עמ' 9, ש' 16).

לא זו אף זו, הנתבעת הודתה בחקירתה כי ביררה במשרדי הרשות המקומית וגילתה לטענתה שמדובר במושכר שאינו מיועד למגורים (עמ' 16, ש' 15). למרות האמור לא ביקשה לבטל את החוזה, לא פינתה את המושכר ואף המשיכה לפרוע לתקופת מה חלק מתשלומי שכר הדירה במישרין או באמצעות מר אלפרד נפתלי. מכאן שממילא היה מקום לדחות את טענתה כי אינה חייבת בתשלום דמי השכירות.