תא"מ 15359-01-13 גנות נ' סימנובסקי ואח',תא"מ 18530-09-13 גנות נ' נוטקין

לפניי תביעה לפיצוי בגין הפרת חוזה לשכירות נכס מקרקעין שבין התובעת (להלן: "גנות") ובין הנתבעת 1 (להלן: "סימנובסקי"), חוזה שכנטען – הנתבעת 2 (להלן: "נוטקין") ערבה לו.

בפתח הדברים אציין, כי הנתבע 3 לא התייצב בהליך כלל, אולם לא הוכח לפניי כי כתב התביעה הומצא לו כדין, ומשכך, אני מורה על מחיקת התובענה נגד הנתבע 3.

יוער, כי התיק שנדון לפניי מלכתחילה, נושא תא"מ 15359-01-13, הוא תביעתה של גנות נגד השוכרת והערבים, אולם בשלב מאוחר יותר, הגישה גנות הליך נפרד, במסגרת לשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון, נגד נוטקין בגין תשלומי שכירות שלא שולמו. הליך זה, אשר ניתנה בו רשות להתגונן ואף התקיימה בו ישיבה מקדמית אחת לפני כב' השופטת יעל בלכר, הועבר לטיפולי, ואוחד עם התיק המקורי שנשמע לפניי בהחלטת כב' נשיא בית המשפט העליון א' גרוניס מיום 6.8.2014.

מאחר שכפי שציין כב' הנשיא גרוניס, השאלה המשפטית בשני התיקים – אחת היא, הם יידונו במאוחד, ללא הבחנה בין התיקים, כך הוא בעיקר לנוכח התוצאה שאליה הגעתי: והיא כי נוטקין אינה חייבת על פי כתב הערבות.

על עובדות היסוד בהליכים שלפניי אין מחלוקת בין הצדדים, ואלה הן:

• בין גנות ובין סימנובסקי ואמה (גב' יקטרינה סימנובסקי) נכרת ביום 6.5.2008 הסכם לשכירת דירה שהייתה בבעלות גנות (נספח ב' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם הראשון")

• במסגרת הסכם זה, חתמה נוטקין על כתב ערבות (להלן: "הערבות").

• תוקפו של ההסכם הראשון נקבע לשנה אחת, ונקבעה בו תקופת אופציה לשנה נוספת.

• לאחר תום תקופת ההסכם הראשון, נכרת הסכם הארכה לשנת שכירות נוספת (שלישית) נחתם ביום 30.6.2010 (נספח ד' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם השני").