תא"מ 1528-10-13 אלקים נ' אגשח בעמ

בכתב התביעה עתר המבקש, בין היתר, לחייב את המשיבות בגין דמי שכירות של עגלה, בה מאחסן התובע את מטלטליו כל עוד אינו יכול להשתמש במחסן נשוא התביעה. על פי הבקשה, בעת שהוגשה התביעה היא כללה תביעה לדמי שכירות העגלה במשך שלושה חודשים (ובסה"כ 3,000 ₪), אולם משחלפו חודשים רבים נוספים עתר המבקש להגדיל את סכום התביעה בסך 16,000 ₪ בגין דמי השכירות הנוספים, וכן להגדיל את רכיבי ההוצאות, הטירחה והפיצוי של התביעה – ולהעמידה, בסך הכל, על סך 48,000 ₪.

בקשה זו, "בקשה להגדלת חוב תביעה" (בקשה 39 בתיק), הוגשה על ידי המבקש ימים ספורים לפני מועד הדיון האחרון בתיק, ולפיכך נקבע כי נתונה למשיבות זכות התגובה – וכי הבקשה תידון במעמד הדיון הקבוע ליום 2.2.15.

ביום 2.2.15 התקיים דיון בתיק זה, כאמור, ובמהלכו ניתן פסק דין כנגד המשיבה 2 שלא התייצבה לדיון.

במהלך הדיון לא חזר המבקש על הבקשה להגדלת סכום התביעה ולא התייחס אליה בדבריו.

עתה, בבקשה נוספת שהגיש לתיק (לאחר שניתן, כאמור, פסק דין כנגד המשיבה 2) (בקשה 43 בתיק) מציין המבקש כי סבר בדיון "שנמנע ומיותר ממנו להעלות את עניין הבקשה להגדלת חוב ושהדבר לא בסמכות הרשם, ולכן לא העלה את העניין בפני הרשם". משניתן פסק הדין כנגד הנתבעת 2 עותר המבקש "לאשר ולפסוק בהחלטת פס"ד את סכום הגדלת החוב".

יובהר, כי אי העלאת הטענה בדיון כמוה כזניחת הבקשה. יחד עם זאת, אין בכך כדי למנוע מהמבקש להגיש תביעה נוספת בגין ההפרש – ולהמציאה כדין.

עוד יוער, כי לו היה מתוקן כתב התביעה במהלך הדיון ממילא לא ניתן היה להורות על מתן פסק דין כנגד המשיבה 2 והיה צורך בהמצאה של כתב התביעה החדש גם למשיבה 2 שלא התייצבה.

לפיכך, הבקשה לשינוי סכום פסק הדין נדחית עתה.

הצדדים יפעלו כפי שנקבע בהחלטה בפרוטוקול הדיון מיום 2.2.15.

ניתנה היום, י"ב אדר תשע"ה, 03 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.