תא"מ 15258-09-14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עירית ירושלים

התובעת ביטחה רכב מס' רישוי 77-333-62 (להלן: "הרכב") בביטוח מקיף. ביום 9.1.13 ניזוק הרכב כתוצאה ממים שחדרו למנוע הרכב ולתוך תא הנוסעים של הרכב. התובעת פיצתה את לקוחה על הנזקים שנגרמו לרכב ותובעת בתביעת שיבוב זו את עירית ירושלים משום שלטענתה הנזקים לרכב נגרמו ברשלנות של העיריה.

לפי האמור בכתב התביעה, ביום 9.1.13 כאשר הרכב נסע בשדר' גולדה מאיר בירושלים נכנס הרכב להיקוות מים שנוצרה בכביש ובעקבות כך חדרו מים למנוע וגרמו לו נזקים וכן נגרמו נזקים לתא הנוסעים, עקב חדירת מים גם לתא זה. הנזקים שנגרמו, לפי חוו"ד שצורפה לתביעה עומדים על סך של כ- 59,000 ₪ המהווים כ- 55% מערך הרכב (לאחר הפחתות בשל מצבוׂׂ). בשל כך הוכרז הרכב כאבדן להלכה שרידי הרכב נגררו למוסך אורדן אשר שילמה עבור השרידים סך של 43,643 ₪. בסופו של דבר שילמה התובעת – כמבטחת – למבוטח את הסך של 65,597 ₪ (ערך הרכב בהפחתת השרידים) וכן שילמה שכ"ט לשמאי בסך 445 ₪. הסכומים הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מגיע לסך של 68,381 ₪ שאותם תובעת התובעת מהנתבעת, כאמור בשל רשלנותה במניעת ההצפה שגרמה לנזקים ובשל הפרת חובה חקוקה בהקשר לחיקוקים המפורטים בסעיף 7 לתביעה.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי המקרה אינו ידוע לה ולא ניתן גם לבדוק את האמיתות שלו בשל כך שהמקום שבו אירע הנזק לא מפורט דיו בכתב התביעה. מדובר לפי התביעה בבעיות ניקוז ולכן ככל שישנה אחריות היא נופלת על כתפי חב' הגיחון ולא על הנתבעת. מכל מקום, מדובר בתקופת הפשרת שלגים וככל שהיתה שלולית בכביש היה על הנהג ברכב להימנע מלהיכנס אליה. הנתבעת שוללת איפוא כל רשלנות מצידה והכחישה גם את הנזק.

לקראת מועד ההוכחות התברר כי האמור בתביעה אינו משקף כלל את האירוע שבו ניזוק הרכב.

ראשית, התאונה לא היתה בשדר' גודלה מאיר אלא בכביש צדדי המצוי בעמק הצבאים דרך בה התנועה מועטה ביותר בעוד בשד' גולדה מאיר תנועה ערה בכל שעות היום.

שנית, הנזק לא ארע כתוצאה מכניסת הרכב להיקוות מים אלא כתוצאה מכך שהרכב נתקע על גבי אבן שהיתה בדרך ונהג הרכב לא הצליח להוציא את הרכב מהמקום. מדובר באבן שנתקעה בגחון הרכב ולכן הרכב לא יכול היה לזוז.

שלישית, המים החלו להגיע לגובה המסכן את הרכב, את המנוע שלו ואת תא הנוסעים, רק בחלוף מס' שעות מאז שהרכב נתקע על גבי האבן הנ"ל. הנהג ניסה להזיז את הרכב בכוחות עצמו מבלי להזעיק עזרה ואז התגברו הגשמים והמים במקום שבו נתקע הרכב שהיה כמין גיא בכביש גברו והתרוממו עד שהגיעו לגובה המנוע ותא הנוסעים. כל הנתונים הנ"ל התבררו מתוך עדותו של המצהיר מטעם התובעת, שלא היה המבוטח שלה אלא הנהג הרכב, יש לציין גם שתצהירו של העד לא היה מדויק בהגדרות שבו, בין היתר העד הציג עצמו כבעל הרכב וכמבוטח, מה שלא היה נכון.

בהתחשב באמור, באתי למסקנה שיש לדחות את התביעה.

יתכן בהחלט שאם היתה היקוות מים כפי שתיאר העד, ברמה כזו שגרמה נזק שכזה לרכב, כאשר הרכב נוסע בשדר' גולדה מאיר, היה מקום לטעון לרשלנות כלשהי של העיריה שלא דאגה ברחוב זה, אשר שנוסעים בו אלפי מכוניות ביום לניקוז מתאים ולכן שלא יווצרו בו היקוויות מים שכאלה. ואולם משהתברר שמדובר בדרך שכמעט אין נוסעים בה. מדובר בדרך שבעיקר נוסעים בה רכבי שטח ומכל מקום מספר מאוד מצומצם של כלי רכב. ומאחר שהתברר שהרכב לא נתקע כתוצאה מהיקויות מים אלא כתוצאה מכך שהנהג עלה על אבן. ולאחר שהתברר שהרכב עמד במקום 7 שעות כאשר יורד "גשם שוטף" (עדות הנהג בעמוד 4 שורה 18) ורק אז עלו המים ונכנסו לרכב, לא ניתן לדבר כלל על רשלנות של העיריה שגרמה לנזק. ברור שלכל עיריה יש סדרי עדיפות לטיפול בדרכים וכאשר מדובר בדרך צדדית שאף בה נוצרה היקוות המים הגדולה רק לאחר 7 שעות של גשם שוטף, לא ניתן לדבר על רשלנות של העיריה. לא זו בלבד אלא שכל עדותו של העד מהווה שינוי חזית מהאמור בתביעה וב"כ הנתבעת הודיע מיד בתחילת החקירה שהיה מתנגד לשינוי כזה. לפיכך התביעה כפי שהוגשה ודאי לא הוכחה. ההיפך הוא הנכון, הוכח שכמעט כל האמור בתביעה לא נכון, הרכב לא נסע בשד' גולדה מאיר, הרכב לא נכנס להיקוות מים שגרמה לנזק אלא מדובר בהיקוות שנוצרה 7 שעות לאחר שהרכב נתקע ומבלי שהנהג ברכב והנוסעים בו עושים דבר ממשי כדי לחלץ את הרכב במיוחד לאחר שהם רואים שהם לא מצליחים לעשות כן בכוחות עצמם.

התוצאה היא איפוא שהתביעה לא הוכחה לא הוכחה רשלנות כלשהי של העיריה ובוודאי לא כזו שיש לחייב בגינה בפיצוי. גם לו הייתי מגיע למסקנה שיש רשלנות כלשהי של העיריה ברור שרשלנותו של הנהג ברכב עולה עשרות מונים על רשלנותה של העיריה הן בכך שעלה עם הרכב על האבן כך שלא יכול היה להזיז את הרכב והן בכך שנשאר במקום 7 שעות למרות שהיה גשם שוטף ולמרות שראה שמצטברים במקום מים מבלי לעשות דבר ממשי לצורך היחלצות מהמקום.

התוצאה היא איפוא שרשלנותו היא זו שגרמה לנזק ולא רשלנות הנתבעת, אף אם הייתי מגיע למסקנה שישנה רשלנות כזו.

אני דוחה איפוא את התביעה ומחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.