איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פרקול ואח'

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובעים, בתאונה מיום 11.5.2014, בה מעורב רכב הנתבעות.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין במחלוקת ביניהם לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, הגעתי לכלל דעה להטיל את האחריות לתאונה על נהגת רכב הנתבעות, כפוף לאשם תורם (שאינו מקים אחריות) לנהגת התובעים בשיעור של 15%.

קביעתי יסודה בכך שמצאתי לקבל את גרסת נהגת רכב התובעים, לפיה עת שרכב התובעים היה בנסיעה איטית לפני מופע אור אדום בנתיב השלישי מימין, רכב הנתבעות שהיה בעצירה בנתיב השני מימין ולפני רכב התובעים, סטה שמאלה לנתיב רכב התובעים וחסם את דרכו, ולהעדיפה על גרסת נהגת רכב הנתבעות לסטיית רכב התובעים לנתיבה. נהגת התובעים העידה עדות קוהרנטית וסדורה ממנה התרשמתי ובה נתתי אמון. גרסת נהגת התובעים לסטיית רכב הנתבעות לנתיבה הייתה אחידה בעדותה, באופן בו הדגימה את מהלך התאונה בדיון ובטופס ההודעה והיא נתמכת במוקדי הנזק בכלי הרכב, יותר מגרסת נהגת רכב הנתבעות. רכב התובעים, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה ותמונות הנזק (ת/3) ניזוק בצד ימין קדמי, כאשר מגן קדמי חיצוני וכנף קדמית מצד ימין ניזוקו. רכב הנתבעים, על פי תמונות הנזק (נ/1) נראה עם סימני חיכוך וקילוף בדלת שמאלית קדמית. נזקים אלה מסתברים עם גרסת נהגת התובעים לסטיית רכב הנתבעות שהקדים את רכב התובעים בנתיב מימין לרכב התובעים, שמאלה לנתיב בו היה רכב התובעת בנסיעה איטית. אילו רכב התובעים סטה ימינה לנתיב רכב הנתבעות, כגרסת נהגת הנתבעות, הייתה צריכה להיות פגיעה בחלק הקדמי של רכב הנתבעות ולא כפי שארע, ואין הגיון שרכב יסטה לדלת הרכב האחר.

מנגד, לא השתכנעתי מגרסת נהגת הנתבעות לתאונה, שעדותה הייתה מתפתלת ולא הייתה אחידה לגרסתה בטופס ההודעה. בעוד שבטופס ההודעה צוין כי רכב הנתבעות הוסע בנתיב השמאלי, לדברי נהגת רכב הנתבעות בעדותה, רכב הנתבעות הוסע בנתיב השני מימין לפנייה ימינה (עמ' 4 שו' 8). ניסיון נהגת הנתבעות להסביר חוסר אחידות זו בכך, שהנתיב השמאלי הינו הנתיב השמאלי מבין נתיבי הפנייה ימינה (עמ' 5 שו' 15) ודבריה "חסכתי בפרטים? כאילו לא הבנתי" (עמ' 5 שו' 18) הינו דחוק ואינני מקבלת אותו. יתרה מזו, גרסת נהגת הנתבעות לסטיית רכב התובעים לנתיבה נמצאה תלויה על בלימה עת שאישרה בחקירתה הנגדית שלא ראתה את הפגיעה, רק שמעה (עמ' 4 שו' 11) ולאור דבריה: "אין לי מושג מה היא עשתה" (עמ' 4 שו' 15-16).

תמיכה נוספת בקבלת גרסת נהגת התובעים יש בעדותה של נהגת התובעים כי נהגת הנתבעות הפנתה אותה לאמה לצורך תיקון הרכב בבאר שבע. נהגת הנתבעות, חרף הכחשתה, אישרה שאמה מתגוררת בבאר שבע, וההסבר שניתן על ידה למסירת פרטי אמה (עמ' 5 שו' 1-3) אינו מניח את דעתי, כמו גם טעמה של נהגת הנתבעות לאי הגשת תביעה בגין נזקי רכבה (עמ' 5 שו' 20-21).

עם זאת בנסיבות העניין מצאתי להטיל על נהג רכב התובעת אשם תורם מינורי שאינו מקים אחריות, בשיעור של 15%. זאת לאור מוקד הפגיעה ברכב הנתבעות, בשילוב עדותה של נהגת התובעים כי עובר לתאונה החלק הקדמי של רכב התובעים היה משמאל לחלק האחורי של רכב הנתבעות, כך שהיה על נהגת רכב התובעים להבחין ברכב הנתבעות, שהקדים את רכב התובעים, סוטה לנתיבה ולהימנע מהמשך הנסיעה, אף אם הייתה איטית.

אשר על כן, הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 1 סך של ולתובע 2 סך של 2,147 ₪ ולתובע 2 סך של 671 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עדת התובעים כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

פוטרת את התובעים מתשלום המחצית השנייה של האגרה.