תא"מ 15178-11-14 מפעת 1965 (1987) בע"מ נ' אביב ואח'

1. בפני תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובעת ע"ס 5,299 ₪.

2. מדובר בתאונת דרכים שהתרחשה בהרצליה, בין משאית זבל השייכת לתובעת (להלן: המשאית) לבין רכב הנהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח בידי הנתבעת 2.

3. התובע טוען כי בעת שעסק בעבודת איסוף האשפה ברחוב דו-סיטרי, נסע לאיטו בנתיב הימני בלבד במהירות של כ-20 קמ"ש, כאשר רכב הנתבעים, אשר חנה בצידו הימני של הכביש, החל ביציאה מחנייתו, לא הבחין במשאית ופגע בה בחלקה הימני. כמו כן נטען כי לא יכל נהג המשאית לראות את רכב הנתבעים לאור גובה ישיבתו במרכב המשאית וקרבתו של רכב הנתבעים בזמן קרות התאונה.

הנתבעים טוענים כי בעת שנכנס הנהג לרכב, הביט במראה וזיהה את משאית הזבל בנתיב הנגדי כאשר היא במצב עמידה, לאחר מכן החל לאותת ולצאת מחנייתו, וכשהיה לקראת סיום ההשתלבות לנתיב הגיחה המשאית ופגעה בצידו השמאלי של הרכב. הנתבעים טוענים כי נהג המשאית היה בעצירה מוחלטת עת התחיל רכבם בנסיעה, והוא האחראי הבלבדי לתאונה נשוא דיון זה. הנתבעים העידו עד נייטראלי, אשר תמך בגרסתם בדבר מיקומה של המשאית בחלקה בנתיב השמאלי בעצירה טרם קרות התאונה.

4. לאחר בחינת מכלול העדויות, הראיות והטענות שנשמעו בפני, קובע אני כי לכל אחד מן הצדדים קיימת אחריות דומה באשר לקרות התאונה והנזק הנטען. נדמה כי העדים משני הצדדים מתארים השתלשלות אירועים כמעט זהה, כאשר כל אחד מן הצדדים, בהתנהלותו, הביא לקרות התוצאה המצערת.

5. ראשית – על נהג הנתבעים, אשר על פי עדותו שלו ביקש להשתלב בנתיב הנסיעה לאחר יציאתו מחנייה בימין הדרך, מוטלת החובה למתן זכות קדימה למשאית, אשר נמצאת בנתיב הנסיעה וסביר להניח כי תמשיך בנסיעה באותו נתיב ממש – זאת בהתאם לתקנה 64(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, וזו לשונה:

64. (ב) נוהג רכב היוצא....ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה-

(2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש. (הדגשות שלי)

היות ונמנע מלעשות כן, הרי שנהג ברשלנות בעת השתלבותו בנתיב הנסיעה, ומוטלת עליו אחריות מסויימת לתאונה ולתוצאה הנזיקית הנובעת ממנה.

6. עם זאת, אין בכך כדי להביא את הדברים לסיומם, שכן כפי שנאמר לעיל, גם לנהג המשאית אחריות לקרות התאונה. נהג התובעת עצמו העיד כי במסגרת עבודתו נוסע הוא במהירות נמוכה ועוצר כל מספר מטרים על מנת להעמיס את פחי האשפה על משאיתו. הן הנתבע 1 והן העד הנייטראלי שנשמע בדיון העידו כי טרם קרות התאונה, היתה המשאית בעצירה. או אז, וכמעט מיד עם תחילת יציאתו של רכב הנתבעים מחנייתו, החלה המשאית בתנועה. לדברי העדים הרי שהמשאית עמדה, לפחות בחלקה, בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתה, עם כן, ומאחר ובזמן קרות התאונה אך החלה בנסיעתה מחדש, הרי שעל נהג המשאית היה לוודא כי חזרתו לנתיב הימני תוך סטייה ימינה אינה מסכנת את התנועה, בהתאם לאמור בתקנה 41 לתקנות התעבורה.

7. עם כן, לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה. הן נהג המשאית והן נהג רכב הנתבעים התרשלו בנהיגתם, האחד ביציאתו מהחניה והשני בעת שהחל בנסיעה מחדש, וגרמו לקרות התאונה. על כן, קובע אני חלוקת אחריות של 50%-50% לתאונה נשוא הדיון.

5. הנתבעים ישלמו לתובעת באמצעות הנתבעת 2 סך של 2,650 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת באמצעות הנתבעת 2 הוצאות משפט ( אגרה ושכר עד) ושכ"ט עו"ד בסך 1,500₪.

הנתבעת תישא בשכר העד מטעמה.