תא"מ 15116-06-13 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' קודיארו ואח'

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 22/10/12 נשרף רכב שביטחה התובעת (להלן: רכב התובעת) עת חנה בחניון שליד בית מגורים, וזאת כתוצאה מאש שמקורה ברכב הנתבעת 1 (להלן: רכב הנתבעת) שהוצת, ושהתפשטה לעבר רכב התובעת. הצדדים גם אינם חלוקים בדבר גובה הנזק לרכב התובעת.

התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1 כבעלים של הרכב שהוצת ונתבעת 2 כמבטחת. כן הוגשה התביעה נגד הנתבע 3 שעל-פי פסק דין מרשיע של בית המשפט המחוזי בירושלים הצית באמצעות אחר את רכב הנתבעת.

2.ביחס לנתבעות 1 ו-2 המחלוקת היא אם לנתבעת 1 אחריות לנזקי רכב התובעת; ביתר דיוק אם ידעה הנתבעת 1 שרכבה מועד להצתה ולמרות האמור החנתה אותו באופן שסיכן באופן לא סביר כלי רכב אחרים שחנו באותו חניון לצידו.

ביחס לנתבע 3 עולה השאלה אם יש לו אחריות לנזקי רכב התובעת שעה שהוא עצמו לא הצית את רכב הנתבעת, אך קיים נגדו פסק דין מרשיע לפיו אחר הצית את רכב הנתבעת בשליחותו.

דיון ומסקנות:

אחריות הנתבע 3 לנזקי רכב התובעת:

3.נגד הנתבע 3 ניתן פסק דין מרשיע בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ (מחוזי-ים) 22693-12-12) בו הורשע בשריפת רכב הנתבעת באמצעות אחר. ערעור על הכרעת הדין נדחה בבית המשפט העליון (ע"פ 1727/14), וזאת הגם שהתקבל באופן חלקי ערעור על גזר הדין.

בדיון בפניי טען הנתבע 3 שהוא מודע לפסק הדין המרשיע בבית המשפט המחוזי בירושלים ולקביעות העובדתיות בו, אך הוא סבור שמדובר בפסק דין מוטעה. מעבר לטענה זו, לא הביא הנתבע 3 כל ראייה בפניי שיש בה לסתור את האמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים.

4.על-פי סעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] מהווה פסק הדין שהרשיע את הנתבע 3 באחריות להצתת רכב הנתבעת, ראייה לכאורה בהליך בפניי, במובן זה שאם לא הוכיח הנתבע 3 אחרת, בית משפט זה אינו יכול לשנות את הממצאים והמסקנות של פסק הדין המרשיע. מכאן, מאחר שהנתבע 3 לא הציג בפניי כל ראייה נוגדת, אין מקום לשנות מקביעת בית המשפט המחוזי בירושלים כי הנתבע 3 אחראי להצתת רכב הנתבעת 1, גם אם עשה כן באמצעות אחר.

5.מאחר שרכב הנתבעת הוצת בחניון שעה שלידו מכוניות חונות נוספות, הרי שעל-פי מבחן הצפיות - צפיות סבירה של הסיכון שבהתנהגות - היה מקום לצפות במקרה דנן כי אש שתוצת ברכב הנתבעת עלולה להתפשט לעבר כלי רכב נוספים שחונים על ידו. מכאן שהיה צריך הנתבע 3 או מי מטעמו שנשלח להצית את הרכב לצפות כאפשרות סבירה נזק למכוניות חונות בסמיכות לרכב שהוצת ולכן, בהתבסס על הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, אחראי הנתבע 3 לנזקי רכב התובעת שחנה לצד רכב הנתבעת שהוצת.

אחריות הנתבעת 1 או מי מטעמה לנזקי רכב התובעת:

6.על-פי עדות הנתבעת 1 איפשרה להוריה להשתמש ברכב שבבעלותה, שעה שהיתה בחופשת לידה (עמ' 3, ש' 8 וש' 23). בהתאם לעדותה נתנה את הרכב בידי הוריה כדי שיוכלו לתקן עבורה את המזגן ביום למחרת (עמ' 3, ש' 24). באופן זה עשו הוריה של הנתבעת שימוש ברכב בהרשאתה, בשליחותה ומטעמה. יוער כי לא נטען בכתב ההגנה או בסיכומים מטעם הנתבעות לעניין עצם שאלת אחריותה השילוחית של הנתבעת להתנהלות הוריה.

7.הורי הנתבעת החנו את רכב הנתבעת בחניה ציבורית של אחד הבניינים הסמוכים לבניין מגוריהם ברחוב הכינור במעלה אדומים, ולא בחניית הבניין בו הם מתגוררים ברח' הצלצל במעלה אדומים. הם החנו את הרכב ליד רכב התובעת לאחר שזה כבר חנה באותו מקום. בהתאם לעדות נהגת התובעת לא מדובר היה בפעם הראשונה בו החנו את הרכב באותה חנייה אלא עשו כן מספר פעמים (עמ' 2, ש' 9 לפרוט'). בהתאם לעדות נהגת התובעת בחירת הורי הנתבעת להחנות את הרכב דווקא בחנייה של בניין המגורים האחר, לא נבעה בשל העדר מקום חנייה בחניה הצמודה לבניין מגוריהם, מאחר שמדובר בחניונים מאוד גדולים שלא חסרות בהם חניות פנויות (עמ' 2, ש' 18).

8.בהתאם לעדותה של הנתבעת להוריה סכסוך שכנים ארוך ימים עם הנתבע 3. כחלק מאותו סכסוך היו במהלך השנים חילופי דברים קשים בין הורי הנתבעת לנתבע 3, לרבות טענה לתקיפה וכן טענה להצתת רכבו של אחי הנתבעת.

לטענת נהגת התובעת לאחר השריפה הגיעה למקום אמה של הנתבעת 1 שאמרה שהיא יודעת מי הצית את רכב הנתבעת וכי לא מדובר ברכב הראשון שלהם שהוצת (עמ' 2, ש' 4). הנתבעת 1 עצמה העידה כי הוריה בחרו שלא לחנות את הרכב בחזית בניין מגוריהם לאור הסכסוך עם הנתבע 3 ולכן חנו בחנייה אחרת (עמ' 4, ש' 2).