תא"מ 15091-01-13 איי.אי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עיריית אשדוד ואח'

1. בפניי תביעת שיבוב בעבור נזק שנגרם לרכב המבוטח בידי התובעת בעת חנייתו, וזאת בעקבות נפילתו של ענף על גג הרכב.

עובדות המקרה

2. ביום 31.07.2011 בשעה שלפנות-בוקר קרס ענף מעץ הנמצא בסמוך לכביש. כתוצאה מכך נגרם נזק רב לרכב שחנה תחתיו עד כי הוכר כ"אובדן להלכה". עיריית אשדוד פינתה את הענף שקרס. חברת הביטוח פיצתה את בעליו של הרכב, ומאחר והעץ נמצא בתחום שיפוטה של עיריית אשדוד, הוגשה כנגדה תביעה קטנה על ידי בעלי הרכב בעבור ההפרש שבין סכום הפיצוי שנתקבל מידי חברת הביטוח למחיר הרכב כחדש, תיק זה נסגר בפשרה. התובעת הגישה תביעת שיבוב זו על מנת להיפרע אל מול העירייה, שבתורה שלחה הודעת צד ג' לחברת פורום שתיל – קבלנית עבודות גינון אשר עבדה ביום קרות האירוע תחת חוזה מול העירייה.

העירייה שלחה מכתב עם הצעת פשרה לתשלום סכום מופחת של 25,000 ₪ מאחר וגם לתובע קימת רשלנות תורמת .

טענות הצדדים

3. התובעת טוענת כי על עיריית אשדוד, כמחזיקת המקרקעין, חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי ההולכים ושבים בדרכים הציבוריות שבתחום שיפוטה. עוד נטען כי מאחר והעירייה יכלה לצפות את אפשרות התרחשות הנזק, מתקיים מבחן הצפיות הנדרש להוכחת חובת הזהירות כחלק מעוולת הרשלנות. לא זו אף זו, טוענת התובעת כי נטל ההוכחה מונח על כתפיה של העירייה מאחר ומדובר בקריסה של עץ או חלקיו הנמצאים בתחום שיפוטה ומבססת טענתה זו על פסיקת בית המשפט. התובעת טוענת כי הנתבעות לא עמדו בנטל הראייה שלא התרשלו, זאת מאחר והסתירו את יומני העבודה הרלוונטים המראים מתי ואילו עבודות גינון בוצעו טרם התרחשות האירוע, עלו סתירות משמעותיות בחקירת עדי ההגנה, ואף לאחר קרות האירוע לא בוצעה לענף המדובר בדיקה על ידי אגרונום מוסמך על מנת להבין מהי הסיבה לקריסתו של הענף.

4. עיריית אשדוד (להלן: העירייה) טוענת כי העץ נשוא הדיון היה בריא לחלוטין ועדיין עומד כיום באותו המקום, המדובר בענף אחד בלבד שקרס, ואף המבוטח עצמו לא חש כי מדובר בענף מסוכן או מועד לקרוס שכן החנה את רכבו תחתיו ולא דיווח לעירייה על המפגע לכאורה. מוסיפה העירייה וטוענת כי התביעה הקטנה שהוגשה סולקה בפשרה וזאת מבלי להודות בחבות בשום צורה שהיא ומבלי שהתקיים דיון לגופו של עניין. טענתה המרכזית של העירייה היא כי נטל ההוכחה נותר על כתפיה של התובעת, וזאת מאחר ולא חל בענייננו הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", ומאחר שכך על התובעת היה להוכיח כי העירייה התרשלה בתפקידה, ומאחר ולא הוכיחה זאת, הרי שדין התביעה להידחות. מעבר לאמור, העירייה טוענת כי היא מטפלת בעצים שתחת אחריותה באמצעות החברה צד ג' לתביעה זו, הן באופן פאסיבי (כמענה לקריאות מתושבים) והן באופן אקטיבי על ידי עבודות גינון וגיזום יזומות, כחלק מתוכנית עבודה סדורה הנפרסת לאורך כל שנת העבודה, ואף בוצעו עבודות כאלו ברחוב נשוא הדיון מספר שבועות טרם קרות האירוע. לחילופין טוענת העירייה כי אם יקבע כי אכן קיימת רשלנות במקרה זה, הרי שעל צד ג' לפצות את הניזוק, זאת כתוצאה מתניית פטור בחוזה העבודה בין העירייה לחברת פורום שתיל.

5. חברת פורום שתיל (להלן: החברה) טוענת, בדומה לעירייה, כי לא חלים בענייננו סעיפי העברת נוטל הראיה, מאחר ולא התקיימו שלושת התנאים המצטברים הדרושים לתחולת סעיף החוק הרלוונטי. התובעת לא הצליחה להרים את נטל הראיה מאחר ולא סיפקה חוות דעת אגרונום מטעמה המצביעה על נסיבות נפילת הענף. החברה והעירייה פעלו באופן יזום לאורך השנה על מנת לתת מענה לעצים שבתחום אחריותם, העצים תוחזקו באופן שוטף, ולא ניתן לקבוע כי היתה הזנחה של העץ או איזור האירוע. מעבר לאמור, נטען כי במקרה דנן אין אחריות לחברה מאחר והיא מבצעת את עבודת רק בהתאם להנחיות הממונים מטעם העירייה, וכי לא קיים לה שיקול דעת עצמאי באשר לטיפול בעצים או מפגעים על דעת עצמה. בוצעו עבודות גיזום באותו הרחוב מספר שבועות טרם קרות האירוע, ומאחר והחברה קיבלה תשלום בעבור אותן עבודות – הרי שהן בוצעו לשביעות רצונו של המפקח מטעם העירייה. מאחר וחוזה ההעסקה של החברה אל מול העירייה ופוליסת ביטוח האחריות חלות רק במקרה בו מדובר במעשה או מחדל של החברה שגרמה לנזק, הרי שבמקרה זה אין ספק כי עבודתה של החברה בוצעה לשביעות רצונה של העירייה ואם יקבע כי קיים מעשה או מחדל כלשהו הרי שהעירייה היא האחראית הבלעדית לתוצאותיו.

דיון

6. ראשית, אציין כי אין בענייננו כל מחלוקת עובדתית באשר לקרות האירוע והשתלשלות האירועים ולעניין הנזק הנטען. המחלוקת בענייננו היא בשאלה על כתפיו של מי ינוח הנזק שנגרם כתוצאה מנפילת הענף. התובעת טוענת כי העירייה היא האחראית לנזק מתוקף אחריותה כמחזיקה במקרקעין. העירייה והחברה טועונת כי מדובר ב"כוח עליון". לחילופין, העירייה טוענת שהנזק הוא כתוצאה מרשלנותה של החברה.

7. על מנת להוכיח רשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין יש להראות כי על המזיק חלה חובת זהירות מושגית, חובת זהירות קונקרטית, כי הוא התרשל וכן להוכיח קשר סיבתי בין התרשלותו לבין קרות הנזק. אכן, כפי שטוענת התובעת, נקבע בפסיקה פעמים רבות כי קיימת לעירייה חובת זהירות מושגית כמחזיקה במקרקעין כלפי הבאים בשעריה.

8. עם זאת, כאמור, יש לבדוק האם קמה לעירייה חובת זהירות קונקרטית בכל מקרה ומקרה. המבחן המקובל לבחינת קיומה של חובת זהירות זו הינו מבחן הצפיות, קרי, האם יכול היה המזיק לצפות את אפשרות התרחשות הנזק בנסיבות העניין. התובעת טוענת כי העירייה יכלה לצפות את האפשרות כי ענף מעץ הנמצא בתחום שיפוטה יקרוס ויגרום לנזק. בנסיבות העניין כלל לא ברור האם יכלה העירייה לצפות את אפשרות קרות הנזק במקרה דנן: התובעת לא הראתה כי מדובר היה בעץ חולה או פגום, כי מדובר בזן המועד לפורענות או כי התקבלו תלונות מתושבים באשר לעץ ספציפי זה או אף עצים אחרים באותו הרחוב או האזור. תביעת התובעת מבוססת רק על עדות המבוטח שלא ראה את נפילת הענף . על כן, אני קובע כי התובעת לא הרימה את נטל הראיה הדרוש באשר לחובת הזהירות הקונקרטית. על אף האמור, התובעת טוענת להיפוך נטל הראייה בענייננו, ועל כן תטען כי על העירייה להראות שלא יכלה לצפות את אפשרות התרחשות הנזק בנסיבות העניין, אדון בטענה:

9. כלל בסיסי בדיני הנזיקין בשיטתנו הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה", לאור כלל זה, נטל ההוכחה נח כברירת מחדל על כתפיו של התובע. עם זאת, קיימים מקרים ספציפיים שהוגדרו בחוק או בפסיקה בהם יעבור נטל הראיה מהתובע אל הנתבע. אחד המקרים הללו מעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, וזו לשונו:

41.בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה.

נראה כי במקרה דנן לא מתקיימים התנאים הנדרשים לתחולתו של הסעיף (וראה לעניין זה ע"א 15084-02-11 המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ, שנסיבותיו דומות להפליא לענייננו): לאור הזמן הקצר שחלף בין קרות האירוע לדיווח לחברת הביטוח יכלה התובעת לברר את נסיבות האירוע קרי: סוג העץ, קבלת דו"ח אגרונום מטעמה ועוד. בנוסף לא השתכנעתי כי המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים התרשלו מאשר שלא נהגו באופן סביר. מקבל אני קביעתה של ס' הנשיאה בדימוס וסרקרוג כי קבלת תביעה מעין זו תטיל על העירייה אחריות מוחלטת לכל נזק שנגרם עקב נפילת ענף מעץ מה שאינו עומד בקנה אחד עם תכלית החקיקה ועם האינטרס הציבורי.