תא"מ 14988-07-14 דומיקאר בע"מ נ' מירוז תום

 1.לפניי תביעה כספית ע"ס 7,248 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.07.2012, בין כלי רכב מ"ר 51-138-74 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב מ"ר 21-321-69 (להלן: "רכב הנתבעים 1 ו-2"), לבין כלי רכב מ"ר 54-326-66 (להלן: "רכב הנתבעים 3 ו-4") ולבין כלי רכב מ"ר 99-414-67 (להלן: רכב הנתבעים 5 ו-6") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" שבה רכב התובעת היה הראשון מבין ארבעה רכבים מעורבים בתאונה, כאשר רכב הנתבעים 1 ו-2 היה השני, רכב הנתבעים 3 ו-4 היה השלישי ורכב הנתבעים 5 ו-6 היה הרביעי והאחרון.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה, לעניין שאלת האחריות גרידא.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בשאלת האחריות, על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על הכרעה זו מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליה, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתה בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות התאונה תוטל על נהג רכב הנתבעים 1 ו-2 בלבד, כך שהתביעה נגד יתר הנתבעים נדחית, ללא צו להוצאות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין חלקי על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.נהג רכב התובעת העיד כי הוא הרגיש ושמע מכה אחת, ולא שמע כל מכה נוספת (עמ' 2, שורות 12-9 ושורה 27 לפרוטוקול).

5.2.עוד העיד נהג רכב התובעת כי למרות שידע כי רכב הנתבעים 3 ו-4 פגע ברכב הנתבעים 1 ו-2 מאחור לא חשב להחליף פרטים עם נהג רכב הנתבעים 3 ו-4. דבר שמצביע על כך שבזמן האמת לא חשב כי רכב הנתבעים 3 ו-4 או רכב הנתבעים 5 ו-6 גרמו לנזק לחלק האחורי של רכב התובעת.

5.3.נהג רכב הנתבעים 1 ו-2 ציין בטופס ההודעה על התאונה (נ(2+1)/1) כי למראה רכב התובעת העוצר, הוא ניסה לבלום את רכבו אך ללא הועיל ופגע ברכב התובעת מאחור ורכב הנתבעים 3 ו-4 פגע ברכב הנתבעים 1 ו-2, זאת מבלי שהוא מציין כי פגיעת רכבו ברכב התובעת הייתה כתוצאה מהדיפה. גם בעדותו בפני בית המשפט הוא מודה ברוב הגינותו כי הוא לא הספיק לעצור את רכבו ופגע ברכב התובעת מאחור (עמ' 3, שורות 24-23 לפרוטוקול) ואם לא די בכך הרי שהוא מודה בלשון זו: "אני פגעתי ברכב שבלם בפתאומיות (הרכב הראשון – נ.ס.), אחרי זה רכב אחר פגע בי מאחור." (עמ' 3, שורות 25-24 לפרוטוקול). גם בעדותו בפני בית המשפט לא מעיד נהג רכב הנתבעים 1 ו-2 על הדיפה.