תא"מ 1497-02-14 הרשקוביץ נ' בלום

רקע

1.בפני תביעה כספית בסך 42,000 ₪, שעניינה השבת תמורה ששולמה ע"ח דלתות שהזמין התובע מהנתבע, ואשר בית המשפט – בהליך קודם בין הצדדים – קבע לגביהן כי התמורה נכשלה לחלוטין עקב פגמים לאו בני-תיקון. בשל ההליך הקודם, והיפוך התפקידים שם (התובע כאן היה הנתבע שם), יכונו להלן הצדדים בשם "הנגר" ו"הלקוח". הלקוח הוא התובע בהליך שבפני, והיה הנתבע בהליך הקודם; והיפוכו בנגר.

2.הלקוח הזמין שלל עבודות נגרות מהנגר. בין היתר, הוזמנו שתי דלתות מסיביות ויוקרתיות, אשר על פי הצעת המחיר המקורית (שגם נתקבלה ונחתמה) מחירן הוא 77,000 ₪ (ביחד, וכולל מע"מ). כל יתר עבודות הנגרות אינן מענייננו, באשר סופקו לשביעות רצון הלקוח ותמורתן שולמה. מתוך סך ההזמנה, בסך של למעלה מ-400,000 ₪ (עפ"י הצעת המחיר שנחתמה), שולמה התמורה כולה למעט סך של 35,000 ₪, אותן תבע הנגר מהלקוח בהליך הקודם בין הצדדים (תא"מ (ת"א) 8918-09-12) (להלן – "התביעה הראשונה"). אין חולק, כי הדלתות עצמן סופקו, וכי נדרשו מספר עבודות תיקון. הלקוח טען, כי הפגמים משמעותיים, ואילו הנגר טען כי הם בני תיקון, ככל שהם בכלל באחריותו.

3.הלקוח לא שילם את יתרת התמורה, והנגר הגיש את התביעה הראשונה. באותו הליך, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שבאה לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט שם מיום 18.3.2013 (שהוגשה כמוצג ת/3), לפיה מונה מומחה מוסכם לבדיקת הדלתות והפגמים הנטענים בהן. הוסכם עוד, כי חוות-דעתו תהיה מכרעת באותו הליך ותשמש יסוד לפסק-הדין. חוות-דעת ניתנה, ולאחר שאלות הבהרה אומצה במלואה על ידי בית המשפט. על פי חוות-הדעת, הדלתות פגומות עד כדי שאינן עוד בנות תיקון. כתוצאה מכך דחה בית המשפט את התביעה הראשונה, תוך שהוא קובע, כאמור, כי התמורה נכשלה לחלוטין, ותוך שהוא קובע עוד, כי על הלקוח להחזיר לנגר את הדלתות עצמן, על פי הוראות שניתנו בגוף פסק-הדין (פסק דין מיום 26.11.2013).

4.הלקוח פרק את הדלתות, ומוביל מטעם הנגר, מר אנזור צ'יקושוילי (להלן – "המוביל"), נטל אותן מבית הלקוח והעבירן לנגרייה.

הטענות והליכי ביניים

5.עתה תובע הלקוח השבת חלק התמורה ששילם בעבור הדלתות, בסך 42,000 ₪ (ההפרש בין מחירן על פי הצעת המחיר, לבין היתרה שלא שולמה ושבעדה הוגשה התביעה הראשונה). התביעה הוגשה בשעתו לפי סדר דין מקוצר, אך כותרת התביעה נמחקה בהחלטתי מיום 17.4.2014, בה נדחתה, בד בבד, בקשת הנגר לדחות על הסף את התביעה מחמת מעשה בית דין.

6.הנגר הגיש כתב הגנה, ובו טען, ראשית, כי פסק-הדין בתביעה הראשונה סתם את הגולל על כל המחלוקת בין הצדדים, ולא ניתן עוד לתבוע את השבת חלק התמורה ששולם לכאורה על החשבון; ולגוף העניין טען, אגב תקיפת חוות-הדעת ששימשה כבסיס לפסק-הדין בתביעה הראשונה, כי הדלתות עצמן היו ראויות לשימוש ובנות תיקון; ברם, כי הן הושבו פגומות קשות, לאחר שהושחתו על ידי הלקוח בעת פירוקן; כי על הלקוח לשלם את שווי השימוש בהן במשך השנתיים ויותר שהיו מותקנות בביתו; וכי ממילא סכום התביעה אינו נכון, שכן המחיר הסופי של העסקה לא היה על פי הצעת המחיר המקורית, ועל כן גם מחיר הדלתות לא היה 77,000 ₪, אלא פחות.

7.הלקוח ביקש למחוק סעיפים מכתב ההגנה, העומדים בניגוד לקביעות בית המשפט בתביעה הראשונה, וכך אכן הוריתי בהחלטתי מיום 7.9.2014, שם נמחקו הסעיפים בהם נטען כי הדלתות היו בנות-תיקון, כי הלקוח עדיין חייב לשלם את תמורתן, או כי חוות-הדעת לא היתה נכונה.

8.כל אחד מבעלי הדין הגיש תצהיר עדות ראשית, ובאשר לתצהיר הנגר חזר התסריט של העלאת הטענות שכבר נמחקו – ושעתה היה על בית המשפט (חברי, כב' הרשם רגב, החלטה מיום 25.3.2015) לשוב ולהורות על מחיקתן, הפעם מהתצהיר.