תא"מ 14823-03-13 א.ס.אילון ייעוץ ושירותים פיננסיים בע"מ נ' כהן

לפניי בקשה לסילוק על הסף של התובענה שבכותרת. הטעם לבקשה – טענת המבקש, כי בהעדר הסכם הלוואה, כדרישת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, ומשלא צורף הסכם כאמור לבקשה לביצוע שטר – לא קמה עילת תביעה, וזאת מכוח פסק הדין בע"א (ת"א) 4003/07 בס נ' אברהם (פסק דין מיום 21.9.2009, להלן: "עניין בס").

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתשובה לתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה לסילוק על הסף – להידחות.

אכן, בעניין בס נקבע, כי ההוראה שבסעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות היא הוראה מהותית, ולא רק צורנית-פורמלית, ועל כן ניתן להורות על סילוק על הסף של תובענה אשר אינה עומדת בדרישה זו. עם זאת, בעניין בס (אשר אושר בפסיקת בית המשפט העליון) מדובר היה על צדדים ישירים להסכם הלוואה חוץ בנקאית – מה שאין כן בענייננו.

ודוק: המבקש קובע, אמנם, באופן נחרץ וחד-משמעי, כי "בפסיקה נקבע זה מכבר, כי החוק חל גם על מקרה בו מושך השיקים הוא הנתבע אך אינו הלווה..." (סעיף 17 לבקשה), קרי – כי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות פורש יריעה החלה גם על שטרות שאינם קשורים כלל לעסקת הניכיון או להלוואה, רק מן הטעם שהגיעו לידי מגיש בקשת הביצוע במסגרת פירעון ההלוואה או עסקת הניכיון (המקרה הנפוץ הוא מצב של מסירת שיקים של צדדים שלישיים, לקוחות או אחרים, לשם ניכיון או לפירעון תשלומי ההלוואה), אולם חשוב לציין כי בית המשפט העליון טרם נדרש לסוגיה זו, וטרם קבע בה הלכה מחייבת, והפסיקה הקיימת בנושא זה היא, כולה, של בתי משפט השלום – פסיקה אשר יש בה כדי להציע כיווני מחשבה, אולם אינה מהווה הלכה מחייבת.

במאמר מוסגר אעיר, כי הפסיקה שהוזכרה בבקשה מוכרת לי, כמובן, אולם אינני משוכנע כי לא ניתן למצוא הנמקות משכנעות אשר יביאו למסקנה ההפוכה דווקא – קרי, כי יש להגביל את תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ואת ההגנות שהוא מקנה כך שיחולו על הצדדים הישירים להלוואה בלבד. עניין זה אני מותיר לדיון מעמיק בהזדמנות המתאימה, שבוודאי אינה בגדרי בקשה לסילוק על הסף.

זאת ועוד. גם הקביעה הנחרצת כי "עסקת ניכיון שיקים היא עסקת הלוואה לכל דבר ועניין" נכתבה, אמנם, בלשון חדה וברורה, אך היא אינה מדויקת – בלשון המעטה. בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע לאחרונה, במסגרת פסק הדין בע"א (ת"א) 16683-06-13 אלפא ביתא עוגנים שירותים פיננסים בע"מ נ' חן קדמי (פסק דין מיום 30.4.2014, להלן: "עניין אלפא ביתא"), כי לא כל עסקת ניכיון שיקים היא, בהכרח, עסקת הלוואה:

"מבלי לחוות דעה לגופם של דברים, דומה כי יש לבחון אם אכן במקרה דנן, מדובר בעסקת ניכיון שטרות טהורה, כפי שמפורט בבג"צ דלעיל, כולל המחלוקת בין הצדדים אם תנאי הכרחי לראות בעסקה כעסקה טהורה שלא ניתן לחזור למוכר, למרות אשר לכאורה מצוין אודות חזרה מכוח עילה שטרית, להבדיל מעסקת היסוד, שאזי לכאורה, החוק לא חל, או שהנסיבות של המקרה דנן, שונות לחלוטין, ואזי החוק יחול."

הבג"ץ המוזכר בציטטה הוא בג"ץ 5305/10 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר (5.12.10), אשר בו דן בית המשפט העליון (כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור) בשאלה מהי עסקת ניכיון, ומגדיר אותה כעסקה שבה "רוכש" הגורם המנכה את השטר ללא אפשרות לחזור את מוסר השטר לניכיון, קרי – במקרה של חילול השטר הגורם המנכה הוא הנושא בסיכון לאי-פירעון השטר.

עם זאת, בית המשפט המחוזי מבהיר בעניין אלפא ביתא, כי אין זו הדרך היחידה להגדיר עסקת ניכיון, וכי על בית המשפט הדן בסוגייה זו לשקול את החלופות השונות על מנת לקבוע אם מדובר בעסקת ניכיון או בעסקת הלוואה.

מכאן שגם עניין זה טעון בירור עובדתי ומשפטי, ואינו מצדיק את סילוק התובענה על הסף, בעיקר אם נזכור, כי סילוק על הסף הוא הליך קיצוני, שיש לנקוט במשורה, ורק אם ברור למעלה מכל ספק שהתובע לא יוכל להצליח בתביעתו.

הפועל היוצא הוא, שאני דוחה את בקשת הסילוק על הסף. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בגין הבקשה בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ד, 14 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.