תא"מ 14620-09-14 מאירי נ' כהן ואח'

לפניי שתי בקשות: בקשה מס' 3 עניינה בקשה להעברת ההליך לבתי משפט השלום במחוז ירושלים בהעדר סמכות מקומית לבית משפט זה; בקשה מס' 4 עניינה בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגד המבקש 1 בהעדר עילה ו/או יריבות מולו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, בהתאם למצוות תקנה 214יג, נחה דעתי כי דין שתי הבקשות – להידחות.

אשר לבקשה להעברת מקום הדיון, לאחר שראיתי את מכתב ההתראה הראשון שנשלח לכתובתה של המבקשת 2 בירושלים, ואת ההערה עליו, שלפיו יש להעבירו למקבילתה של הנתבעת 2 בחולון – נחה דעתי כי לבית משפט זה יש לכל הפחות זיקה למחלוקת. זאת ועוד, מכוח ההלכה שנפסקה ברע"א 6920/04 לוי נ' פולג, פ"ד מט (2) 731, אין בית המשפט נדרש להתעכב יתר על המידה בבירור טענת הסמכות המקומית, ומקום שבו יש ספק – יש ליתן עדיפות ליעילות הדיון, בעיקר לנוכח העובדה כי אי-הנוחות הלוגיסטית הכרוכה בניהול הליך בתל-אביב אינה דרמטית ביחס לניהולו בירושלים.

אשר על כן, הבקשה להעברת מקום הדיון – נדחית, ואני קובע כי לבית משפט זה סמכות מקומית להידרש לתביעה.

אשר לבקשה לדחיית התביעה נגד המבקש 1 על הסף – אף דינה של בקשה זו להידחות. כידוע, דחייה על הסף של תביעה היא סעד דרסטי, אשר יש להפעילו רק מקום שבו ברור ונעלה מכל ספק כי אין לתובע כל סיכוי להצליח בתביעתו. בשונה מן האמור בבקשה, כתב התביעה מציין בהחלט את העילה להגשת התביעה נגד המבקש 1 (וראו לעניין זה סעיף 5 לכתב התביעה), וכידוע, בשלב זה, של בקשה לסילוק על הסף, אין בית המשפט נדרש לשאלה האם יצליח התובע להוכיח את עילתו, אלא בוחן האם, ככל שיוכיח התובע את מלוא טענותיו יהיה זכאי לסעד. מאחר שהתביעה נגד המבקש 1 מבוססת על טענה של אחריות אישית של המבקש 1 לתשלום דמי ההתקשרות – ברי כי ככל שתוכח טענה זו, יהיה התובע זכאי לסעד שביקש.

שתי הבקשות נדחות, אפוא. כאמור בהחלטתי מהיום, הדיון הקבוע ליום 29.3.2015 יוסב לישיבה מקדמית ראשונה, ותשומת לב הצדדים מופנית להוראות פרק ט"ז 1 לתקנות סד"א ביחס להגשת חומר ראיות נוסף מטעמם. ככל שבדעת הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית נוספים, ולאור מועד הדיון, תצהירים כאמור יוגשו עד יום 1.2.2015.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ה, 10 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.