תא"מ 14417-01-14

מונחת בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 9.10.13, בשעות הבוקר, בחניון באשדוד, בין כלי רכב נושא מספר רישוי 19-864-75 ובין מונית נושאת מספר רישוי 86-204-25 (להלן: "התאונה"). אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה. העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה, מר יהודה בונצל, נהג התובעת ומר מרטין קמינסקי, נהג הנתבעת והוגשו הראיות. בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79 א(א) לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984, בצירוף הנמקה תמציתית. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, אני ראיתי לקבוע כי האחריות העיקרית לגרם התאונה מוטלת על נהג הנתבעת. יחד עם זאת, מצאתי לזקוף לחובת נהג התובעת אשם תורם בשיעור 25%. לאחר שמיעת העדויות לפניי, ראיתי לקבל את גרסת נהג התובעת באשר לנסיבות קרות התאונה ולהעדיף אותה על פני גרסת נהג הנתבעת, בהיותה סבירה והגיונית יותר בעיני. אין זה מתיישב עם השכל הישר, כי כאשר החניון ריק ופנוי כמעט מרכבים, יבחר נהג התובעת לעבור דווקא בין עמוד לבין רכב חונה, הוא רכב הנתבעת. הגיוני לקבוע כי כאשר החניון ריק ופנוי מרכבים לא קמה לנהג התובעת כל סיבה עניינית לנסות ולעקוף את רכב הנתבעת. זאת ועוד, מוקד הפגיעה ברכב התובעת (צד שמאל קדמי) ומהות הפגיעה בו (פגיעה ממוקדת מסוג מעיכה בשונה משפשוף או שריטה) מחזקים את גרסת התובעת, לפיה התאונה אירעה עת רכב התובעת נסע במרכז הנתיב, כאשר רכב הנתבעת יצא לאחור בלא שהבחין בו. ראיתי לייחס אשם תורם לנהג התובעת, משום, שלטעמי, אם היה עירני דיו, יכול היה להבחין ברכב הנתבעת יוצא לאחור, לבלום מבעוד מועד, ובכך למנוע את המגע בין הרכבים. נוכח האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,117 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 7.1.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת באגרת בית המשפט, כפי ששולמה, שכר העדים, כפי שנפסק בדיון ושכר טרחת עו"ד בסכום של 1,400 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ה, 11 יוני 2015, בהעדר הצדדים.