תא"מ 14016-09-13 מועצה אזורית גליל תחתון נ' דניאלי

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. תחילתו של תיק זה בהגשת בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בסכום של 11,409 ש"ח שעילתה אי תשלום חוב ארנונה כללית, ארנונה מקומית ואגרת ביוב לשנת 2012 ביחס למבנה מגורים בשטח של 193 מ"ר (מ.ז נכס 1012132), אי תשלום ארנונה כללית ביחס למבנה בגודל 148 מ"ר המשמש כמסעדה (מ.ז נכס 1012133), ואי תשלום ארנונה כללית ביחס למבנה בשטח של 26 מ"ר המשמש כצימרים (מ.ז נכס 1012135), כולם מצויים בתחומה של התובעת, בישוב אילניה (להלן: "הנכסים").

2. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובתצהיר התומך טען, כי הוא אינו חב לתובעת סכום כלשהו הואיל וביום 18.12.11 הגיש השגה המתייחסת לחובות של שנת 2012 (להלן: "מכתב ההשגה"), ומשלא נתקבלה כל תגובה מצד התובעת, הרי שרואים את ההשגה כאילו התקבלה. לדברי הנתבע, בהתאם להשגה זו אשר התקבלה כאמור בהעדר תשובה, שילם את מלוא חובותיו, זאת חרף ניסיון התובעת שלא להכיר בכך. יתירה מזאת טוען הנתבע, כי מחמת חישוב שגוי שנעשה על ידו ביחס למבנה המגורים אשר חושב כ- 190 מ"ר במקום 146 מ"ר, וכי לאור זאת ששילם אגרת שילוט משך שנים על אף שלא נדרש היה לשלמה, הוא נמצא ביתרת זכות אצל התובעת. ביחס לאגרת הביוב טען הנתבע, אינו חב בתשלום כלשהו והיות ומלוא החוב שולם על ידו.

3. הצדדים זומנו לשמיעת ההתנגדות ובהחלטת בית המשפט מיום 20.3.14, ניתנה לנתבע רשות להתגונן, בכפוף להפקדת סך של 6,500 ש"ח. לפיכך, התאימו הצדדים את כתבי טענותיהם להליך של סדר דין מהיר והוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

4. מתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם התובעת עולה, כי בין הצדדים ישנה מחלוקת ארוכת שנים ביחס לגודלם של הנכסים, וכי בעבר הוגשה תביעה לתשלום חובות ארנונה לשנים 2009-2011, אשר נסתיימה בפשרה לפיה תימחק התביעה ויסולקו חובות הנתבע עד ליום 31.12.11 בכפוף לתשלום סך של 50,000 ₪ (להלן: "הסדר הפשרה").

5. על פי גרסת מר שמואל אייזנברג, מי שהיה ו/או עודנו גזבר ומנהל הארנונה אצל התובעת (להלן: "אייזנברג"), במהלך חודש ינואר 2012 שלחה התובעת אל הנתבע הודעת חיוב לתשלום ארנונה לשנת 2012, כנהוג ביחס לכלל הנישומים, וביום 20.2.12 הגיש הנתבע השגה במסגרתה חלק על גודל השטח של הנכסים נשוא התביעה. משכך, שלחה התובעת ביום 26.3.12 פקח מטעמה אשר ערך מדידה במקום ובהתאם לממצאי המדידה נשלחה לנתבע, ביום 18.4.12, תשובה לעניין ההשגה מיום 20.2.12. לדברי התובעת, הואיל והנתבע לא היה שבע רצון מתשובתה ופנה אליה בשנית, במכתבו מיום 24.5.12, התקיימה בין הצדדים פגישה, ביום 11.6.12, במהלכה שב הנתבע והביע התנגדותו ביחס לחישוב גודל הנכסים, ועוד באותו היום חזר הפקח מטעם התובעת, ערך מדידה נוספת, בעקבות זאת נעשה תיקון לשטח הנכסים ובהתאם חושבה הארנונה אותה נדרש הנתבע לשלם.

   על פי גרסת התובעת, ביום 15.6.12 פנה אליה הנתבע, באמצעות בא כוחו, במכתב שכותרתו "השגת ארנונה לשנת 2012" אליו צורף כנספח מכתב השגה מיום 15.12.11 (להלן "מכתב ההשגה") שלכאורה נתקבל אצל התובעת ביום 18.12.11, בו נטען לראשונה כי הואיל והתובעת לא השיבה למכתב ההשגה מיום 18.12.11, עליה לעדכן ברישומיה כי ההשגה התקבלה. באותו שלב, כך לדברי התובעת, נערך חיפוש במשרדיה, אלא שמבדיקה עלה כי אין כל זכר למכתב זה ברישומיה של התובעת.