תא"מ 13914-02-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

 1.לפניי תביעה כספית על סך 14,989 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 02.07.2013 בין כלי רכב מ"ר 61-944-12 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 60-000-76 (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה ולעניין נסיבות התרחשותה, אלא שהצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים והעידו נהגות הרכבים המעורבים בתאונה.

אציין כי בפרוטוקול הישיבה מיום 06.01.2015 שהתנהל שלא במערכת נט המשפט לאור תקלה, נפלה טעות בשמה של הנתבעת. הנתבעת הנכונה היא "הפניקס חברה לביטוח בע"מ" ולא כפי שנכתב בטעות.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

5.1.אני מעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת.

5.2.חרף העובדה כי מחלוקת היחידה מפי הנתבעת היא לעניין גובה הנזק, לא הציגה הנתבעת כל ראיה היכולה לסתור את גובה הנזק הנגרם לרכב התובעת כתוצאה מן התאונה.