תא"מ 1367-09-13 גולן נ' ד. ליבונטין ושות'- חברת עורכי דין

האם פניות טלפוניות שערך משרד עורכי דין אל חייב במסגרת הליכי גבייה מהוות "הטרדה" כמשמעה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות")? זו השאלה העומדת לדיון בהליך שלפניי.

עיקרן של העובדות בתיק – אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים.

נגד התובע ניתן פסק דין במסגרת הליך קודם שהוא היה צד לו, שבמסגרתו נפסקו לחובתו הוצאות משפט. משלא שולמו ההוצאות, פנה הזוכה להליכי הוצאה לפועל, ופתח תיק בלשכת תיק ההוצאה לפועל. הזוכה יוצג בהליך על ידי הנתבעת.

עובדי הנתבעת פנו אל התובע טלפונית שלוש פעמים, בניסיון להביאו לשלם את חובו, וזאת חרף העובדה שכבר לאחר שיחת הטלפון הראשונה פנה התובע אל לשכת ההוצאה לפועל, ונטל שוברים לתשלום בפרישה של 1,000 ₪ לחודש.

לטענת התובע, השיחות שנערכו מטעם הנתבעת התאפיינו בנימה "קולנית ואגרסיבית", וכפי שתיאר זאת התובע בעדותו – "איומים של מאפיה". ב"כ התובע האריך בטענות בדבר "הזכות להיעזב לנפשך" – The Right to be Left Alone – כזכות יסוד שהיא חלק מן הזכות לפרטיות.

הנתבעת טענה, כי שלוש השיחות נעשו במועדים שונים, וכי לכל אחת מהשיחות הייתה תכלית אחרת (להלן: "גרסת הנתבעת"):

• השיחה הראשונה הייתה שיחה במענה לפנייתו של התובע עצמו, שיחה שהחזיר עו"ד כץ, עובד הנתבעת, ואשר בה הפנה את התובע לתשלום בלשכת ההוצאה לפועל.

• השיחה השנייה הייתה שיחת תזכורת, ובה ביקש עו"ד כץ לוודא, כי התובע לא שכח את חובו, ואת הצורך להסדירו בטרם יינקטו הליכי הוצאה לפועל. לטענת הנתבעת, בשיחה זו מסר התובע לעו"ד כץ כי שילם את חובו בלשכת ההוצאה לפועל, ועל כן – חובו הוסדר.

• השיחה השלישית הייתה שיחה שנערכה לאחר שהנתבעת ערכה בירור בלשכת ההוצאה לפועל, שם התברר, כי התובע נטל שוברים לתשלום שלא באמצעות חקירת יכולת או צו תשלומים של רשם ההוצאה לפועל, באופן שאינו מביא לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.