תא"מ 13172-07-14 אחסון מקצועי קדוש בע"מ נ' מלול

התביעה שבפניי היא לתשלום סכום של 20,125 ₪,בטענה שהנתבע החזיק במחסן שמספרו אצל התובעת 388 (להלן- מחסן 388), במשך תקופה של 25 חודשים, מבלי ששילם לתובעת דמי שכירות עבור החזקתו כאמור.

טענות התביעה

התובעת עוסקת באספקת שירותי אחסון במחסנים שבבעלותה הממוקמים בחולון ובאזור. ביום 27.8.10 חתם הנתבע על הסכם להשכרת מחסן 388 בנפח של 23 קוב, עבור דמי שכירות חודשיים בסך של 805 ₪ (להלן- ההסכם). ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה, והחשבונית שהונפקה לנתבע בגין תשלום דמי השכירות עבור החודש הראשון צורפה כנספח ב' לכתב התביעה.

עוד בטרם חלף חודש ימים, פנה הנתבע בבקשה להחלפת המחסן שהועמד לרשותו למחסן בעל קיבולת קטנה יותר, ובהתאם לכך העמידה התובעת לרשותו מחסן בנפח של 15 קוב שמספרו אצלה 386 (להלן- מחסן 386). בהתאם לכך ציינה התובעת על גבי נספח א' כי מחסן 388 הוחלף למחסן 386. התובעת טענה כי הנתבע ניצל את העובדה שמנהלה התפעולי דאז, מר סימון ויצמן, לא וידא כי הנתבע פינה את מחסן 388, ולכן בפועל המשיך הנתבע להחזיק בשני המחסנים. לטענתה, הנתבע ידע שעל אף שהחזיק בשני מחסנים, חויב בדמי שכירות אך עבור מחסן אחד.

אין זה סביר, כך נטען, כי הנתבע ישלם עבור מחסן אחד סך של 805 ₪ ובהמשך כאשר החזיק בשני מחסנים דמי השכירות יפחתו באופן משמעותי. לפיכך, יש להגיע למסקנה כי הנתבע בחר לעצום את עיניו ולנהוג בחוסר תום לב כאשר לא עדכן את הנתבעת כי הוא מחזיק בשני המחסנים גם יחד.

רק בחודש אוקטובר 2012, בעת שהנתבע ביקש לשכור את מחסן 391 שנפחו 30 קוב, למדה התובעת לראשונה על הטעות שנפלה בחשבוניות שהוצאו לנתבע, אשר התייחסו אך למחסן 386, כפי שצוין בהן במפורש.

התובעת פירטה כי בתקופה הרלוונטית התחלפו אצלה 3 מנהלי תפעול. האחרון שבהם, מר עופר דברת, נכנס לתפקידו בחודש יולי 2012. עופר ידע שהנתבע החזיק בשני המחסנים שנפחם הכולל הוא 38 קוב, אך היה סמוך ובטוח כי דמי שכירות משולמים עבור שניהם. באוקטובר 2012 בעת שהנתבע פנה בבקשה להחליף את שני המחסנים, סבר עופר כי הנתבע מבקש להקטין את דמי השכירות על ידי מעבר למחסן 391 שנפחו הוא 30 קוב בלבד.

דמי השכירות שנדרשו בגין מחסן 390 עמדו על 1050 ₪ לחודש, לפי מחיר של 35 ₪ למטר מעוקב.

לטענת התובעת, עצם העובדה שהנתבע הסכים לשלם סכום של 1050 ₪ לחודש עבור מחסן בנפח קטן יותר, מעידה על ידיעתו כי במשך כשנתיים נגבו ממנו דמי שכירות בחסר רב.

התובעת פנתה אל הנתבע במכתב התראה ביום 14.5.13 (נספח ד'), אך הנתבע בחר להתחמק מתשלום בטענות שונות לפיהן שילם דמי שכירות עבור שני המחסנים.

התובעת טענה כי הנתבע פעל בחוסר תום לב ותוך הטעייתה, כשלא עדכן אותה כי לא פינה את אחד, המחסנים. בנוסף טענה כי הנתבע התעשר ולא במשפט, בכך שניצל את טעותה ולא שילם דמי שכירות מתאימים במשך כשנתיים.

טענות ההגנה 

לכל אורך התקופה הנתבע נדרש לאחסן ציוד בנפח של 36 קוב, ולכן הטענה כי הנתבע ביקש לעבור ממחסן 388 ולשכור רק את מחסן 386 שנפחו קטן יותר, אינה סבירה. הנתבע שכר מלכתחילה את שני המחסנים והחזיק בהם לכל אורך התקופה, והדבר היה מחויב המציאות מבחינתו נוכח העובדה שהיה עליו לאחסן ציוד בנפח של 36 קוב.