תא"מ 12996-12-15 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מילא ואח'

בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכב-רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 28.7.14 בצומת הרחובות קציר ושד' האוניברסיטה בירושלים (להלן: "הצומת").

התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

למען הנוחות והקיצור, יכונה הצד שהגיש את התביעה הראשית "התובעים", ונהגת רכב זה תכונה "התובעת". הצד המתגונן מפני התביעה הראשית והתובע שכנגד יכונה: "הנתבעים", ונהגת רכב זה תכונה "הנתבעת".

היום נערכה בפניי ישיבה מקדמית, במסגרתה נשמעו ראיות הצדדים והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

לאור מצוות התקנות, פסק הדין ינומק בתמציתיות.

העדויות והראיות

בדיון שנתקיים העידה נהגת רכב התובעים גב' ליז עליזה בנדק אשר תכונה כאמור "התובעת".

נהגת זו העידה כי נסעה בשד' האוניברסיטה מדרום לצפון. כאשר הגיע לצומת, נעצרה ברמזור למופע אור אדום, כאשר היא ראשונה בטור ובכוונתה לפנות שמאלה לרח' קציר (לכיוון מערב). לטענתה, המתינה כ-2 דקות עד להתחלפות האור לירוק ואז פנתה שמאלה. לדבריה, הנתבעת נסעה לכיוונה מצפון לדרום והתנגשה בה במרכז הצומת. לטענת התובעת, הנתבעת חצתה את הצומת למופע אור אדום ולפיכך הנתבעת היא זו שאחראית לקרות התאונה.

מטעם הנתבעים העידה הנתבעת 1 גב' אודליה מילוא.

לטענתה חצתה את הצומת למופע אור ירוק כאשר היא בשטף נסיעתה, כאשר התובעת היא זו שנכנסה לצומת למופע אור אדום. הנתבעת ניסתה לחמוק מהפגיעה ואף סטתה מעט ימינה, אולם לדבריה מימינה נסע רכב נוסף ולפיכך לא יכולה היתה לחמוק מהפגיעה. לטענת הנתבעת, התובעת היא זו שאחראית לתאונה היות שחצתה את הצומת באור אדום.

כמו כן הוגשו לעיוני: הודעות הנהגים לחברות הביטוח, הודעות הנהגים במשטרה, תמונות הנזקים ברכבים, תכנית הרמזורים, דו"ח בוחן תנועה מטעם המשטרה לרבות תרשימים וצילומים, וכן חוות דעת השמאים מטעם הצדדים.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, עיינתי בהודעות הנהגים, בתמונות הנזקים וביתר הראיות, ושמעתי בקשב רב את סיכומי ב"כ הצדדים, אני סבור כי האחריות לתאונה נשוא הדיון הינה של נהגת הנתבעים.

אין ספק בלבי כי כל אחת מן הנהגות משוכנעת כי חצתה את הצומת באור ירוק, אולם המציאות מחייבת כי אחת משתי הנהגות - טועה. להלן אנמק מדוע סבור אני כי טעותה של הנתבעת סבירה יותר בנסיבות העניין מטעותה של התובעת.

התובעת התחילה בנסיעה שניות ספורות טרם התאונה לאחר שלטענתה עמדה כ-2 דקות ברמזור אדום. זאת לעומת הנתבעת שהמשיכה בשטף נסיעתה במהירות של כ-50-60 קמ"ש.

תכנית הרמזורים מלמדת כי במועד בו התחלף האור ברמזור נסיעתה של התובעת לירוק (מופע 4 בתכנית הרמזורים), באותה העת מתחלף האור לירוק גם לרכבים הבאים מצפון ופונים למזרח (מופע 2). זהו הסבר אפשרי לכך שהנתבעת אשר הגיע בשטף נסיעתה מצפון לדרום (מופע 1), סברה בטעות כי ניתן להמשיך ישר לכיוון דרום, ולא שמה ליבה לכך שהרמזור הירוק מכוון לרכבים הבאים אמנם מכיוון נסיעתה שלה אך פונים שמאלה (מופע 2) ולא לאלו הממשיכים ישר כמוה (מופע 1).

לעומת זאת כאשר אנו בוחנים את כיוון נסיעתה של התובעת, אנו מגלים כי בעת הגיעה לצומת ובהיותה הרכב הראשון, כאשר הרמזור בנתיבה אדום (מופע 4), באותו הזמן הרמזור המפנה לכיוון ישר (מופע 3) המכוון לרכבים העומדים מימינה דולק באור ירוק. התובעת לא טעתה ואכן עצרה את רכבה ברמזור האדום. התובעת מסרה בעדותה במשטרה כי עמדה פרק זמן ארוך של כ-2 דקות ברמזור האדום, עד שהתחלף האור בנתיב נסיעתה לירוק ואז פנתה לשמאל. ואכן פרק הזמן בו האור האדום דולק בנתיב זה הינו 97 שניות, פרק זמן ההולם את תיאורה. במהלך כל פרק הזמן הזה, הרמזור המפנה ישר (מופע 3) אינו 'הופך' לירוק באופן העשוי להצדיק בלבול או טעות. וביתר פירוט, באותו פרק הזמן של 97 השניות בהם מופע 4 דולק אדום, מופע 3 במשך 45 השניות הראשונות דולק ירוק, ואז הופך אף הוא לאדום. לאחר מכן אין כל שינוי בשני מופעים אלו עד אשר מופע 4 אליו מכוונת התובעת, הופך לירוק – לפני מופע 3.