תא"מ 12903-10-14

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 9,859 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה הפרשים שלא שולמו בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 07.05.2013, בין כלי רכב מ"ר 70-144-73 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 72-430-23 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין אחריות נהגת רכב הנתבעות לקרות התאונה אולם הצדדים חלוקים בקשר עם רשלנותה התורמת של התובעת לקרות התאונה.

המחלוקת הנוספת היא לעניין גובה הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה, כאשר המחלוקת היא בעניין רכיבי הנזק הבאים: ירידת הערך, רכב חלופי ושכ"ט שמאי שלא שולם.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נחקרו נהגות הרכבים המעורבות בתאונה והשמאי מטעם הנתבעות, אשר חוות דעתו הנגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת, צורפה לכתב ההגנה. בתום חקירת עדי הצדדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהן בעל פה והפנו לסיכומיהן בתא"מ 25553-10-14 שנשמע באותו היום.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, ובכלל זה חוות דעת השמאיות מטעם הצדדים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעות נושאת במלוא האחריות לקרות התאונה, ובשאלת היקף הנזק, אני מקבל רק את רכיב התביעה בעניין ירידת הערך ובעניין שכ"ט השמאי.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

רשלנות תורמת