תא"מ 12852-03-13 קשר רנט א קאר בע"מ ואח' נ' פלד ואח'

הצדדים מילאו ידיי ליתן פסק דין בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.

להוכחת גרסתה הביאה התובעת שלושה עדים, נהג הרכב ושני עדי ראייה. קיומם של העדים לא קיבל ביטוי בהודעה לתובעת ואף לא בעדות נהג התובעת במשטרה. נהג התובעת ציין במשטרה שמות של שני עדים אחרים אשר נטען בדיון כי האחד בחו"ל והאחר בבית הסוהר אולם לא הובאה כל ראיה להוכחת הטענה או לניסיון לאתרם. בנסיבות אלה, אני סבורה כי משקל עדות עדי הראייה שקיומם נודע רק בדיון נמוך ואי הבאת העדים ששמם כן צוין מעמידה את התובעת בחזקת מי שנמנעה מהבאת ראיה אשר לו הייתה מובאת הייתה פועלת כנגדה.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 ועד נוסף אשר לא היה עד לקרות התאונה אולם העיד כי ראה את רכב התובעת נוסע בפראות כשבו מספר בחורים, עובר לתאונה, ומסר את כרטיס הביקור שלו לנתבע 1 במקום התאונה. הנתבע 1 ציין פניית העד אליו בעדותו במשטרה.

מבחינת העדויות אל מול תמונות הנזק בכלי הרכב ומיקומם לאחר התאונה, נראה כי עוצמת המכה והעובדה כי רכב הנתבעים נהדף ופגע ברכב נוסף כפי שהעיד עד הנתבעים, מובילות למסקנה כי רכב התובעת נסע במהירות גבוהה ולכל הפחות גבוהה מכפי הנטען על ידי נהג התובעת ומחזקת את עדות עד הנתבעים ואת גרסת הנתבעים לעניין מהירות נסיעת רכב התובעת.

מנגד, נוכח תיאור המקום על ידי הצדדים וכפי שהמקום נחזה מהתמונות שהוצגו, לא שוכנעתי כי רכב הנתבעים היה במצב של עמידה בעת התאונה. שכן המרחק שהיה על רכב הנתבעים לעבור בפנייה קצר וסביר להניח כי מהירות נסיעתו הייתה נמוכה, לפיכך ולאור עדות הנתבע 1 כי ראה את רכב התובעת ממרחק של 300-250 מטרים ועדות עד הנתבעים כי רכב התובעת נסע במהירות מטורפת הרי שהיה על רכב התובעת לעבור את המרחק בפרק זמן שלא יכול היה לאפשר לנתבע 1 להשלים פנייתו ולהיעצר ונוכח עדותו כי ביצע פנייה של תשעים מעלות מתקבל על הדעת כי פנייתו הפתיעה את נהג רכב התובעת.

הנתבע 1 העיד בעדותו כי אותת לפנייה שמאלה ואף טען בעדותו במשטרה כי האיתות הופסק רק לאחר התאונה. עדותו בדבר האיתות לא נסתרה.

לאחר שבחנתי את העדויות אני סבורה כי אף אחד מהצדדים לא הציג תמונה ברורה של נסיבות קרות התאונה ולא היה בראיות שהובאו על ידי מי מהצדדים כדי לאפשר העדפת גרסה אחת על פני האחרת. יחד עם זאת, התמונה המתקבלת הינה כי לשני הנהגים הייתה תרומה לקרות התאונה ועל כן לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות שהוצג בפני על ידי הצדדים ולאור מכלול הראיות שהוגשו, בנסיבות העניין ולאחר שקלול במאזן ההסתברויות אני סבורה כי יש לחלק האחריות לקרות התאונה בין הצדדים באופן בו נהג רכב התובעת נושא בשיעור של 60% מהאחריות לקרות התאונה ולנתבעים שיעור של 40% מהאחריות.

אשר על כן אני מורה כי בתביעה העיקרית, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד, לתובעת סך של 18,565 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 15.6.12 ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק בדיון בסך 900 ₪ (300 ₪ לכל עד) ושכר טרחת עורך דין בשיעור 17.7%.

בתביעה שכנגד, תשלם הנתבעת שכנגד לתובעת שכנגד סך של 11,758 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 5.7.12 ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העד כפי שנפסק בדיון בסך 450 ₪ ושכר טרחת עורך דין בשיעור 17.7%.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ט אלול תשע"ה, 13 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: