תא"מ 12779-10-14 דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ נ' מסראוה ואח'

 1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו למעקי בטיחות של שבכביש מס' 6, שהנו באחריותה של התובעת, עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 13.03.2013 בין שלושה כלי רכב (להלן: "האירוע").

בתאונת הדרכים מושא התובענה היו מעורבים שלושה כלי רכב, רכב הנתבעים 1 ו-2, מ"ר 89-419-60 (להלן: "רכב הנתבעים 1 ו-2"), רכב הנתבעת 3, מ"ר 32-684-17 (להלן: "רכב הנתבעת 3") וכלי רכב נוסף שאינו צד לתובענה בהתאם לתיקון כתב התביעה מיום 28.01.2015 (להלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות האירוע אלא שהצדדים חלוקים באשר לשאלה מי מהרכבים המעורבים גרם לנזקים למעקי הבטיחות. למעשה, הכרעת בית המשפט הנדרשת אינה בגין האחריות לנזקי הרכבים המעורבים בתאונה, אלא בעניין האחריות לגרימת נזקים למעקה הבטיחות שבאחריותה של התובעת.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, ובכלל זה את דוחות השמאים מטעם כל אחד מן הצדדים שצורפו לכתבי הטענות, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה נגד הנתבעת 3 ודינה להידחות נגד הנתבעים 1 ו-2.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

לאחר התרשמות ישירה מעדותם של העדים, אני סבור כי הפגיעה במעקה הבטיחות נגרמה על ידי רכב הנתבעת 3, כאשר הנתבעת 3 איבדה שליטה על רכבה פגעה במעקה הבטיחות והמשיכה לאחר הפגיעה במעקה, במסלול נסיעתה שנגמר בתאונה בין שלושת כלי הרכב בנתיב הנגדי.

הסבירות היא כי הנתבעת 3 במקום להאט את מהירות נסיעתה לחצה על דוושת הגז והאיצה את מהירות נסיעתה (עמ' 5, שורות 13-9 לפרוטוקול), אלא במסלול כפי שתואר על ידי נהג רכב הנתבעים 1 ו-2 והעד מטעמו שישב עמו ברכב בעת קרות התאונה, אשר אני מעדיף את גרסתם על פני גרסת הנתבעת 3.