תא"מ 12765-01-16 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ש. שלמה רכב בע"מ

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגן תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 13.04.2013, בין כלי רכב, מ"ר 84-559-72 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 17-099-73, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעת כאשר לא שמר מרווח מרכב התובעת שנסע לפניו ופגע בו והסב לו נזקים.

מנגד, הנתבעת אינה מכחישה את אחריות נהג רכבה לקרות התאונה. עם זאת, הנתבעת מכחישה את הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת. לטענת הנתבעת, רכב התובעת נבדק שמונה חודשים לאחר התאונה באופן המנתק את הקשר הסיבתי שבין התאונה לנזק. בהקשר זה, טוענת הנתבעת כי אף התובעת נוהגת לטעון טענות דומות בכובעה כנתבעת בתיקים אחרים, כך שהיא מושתקת מלטעון אחרת בנסיבות תיק זה. כמו כן, מכחישה הנתבעת את שיעור הנזק שנגרם לרכב התובעת.

3.ניתן לומר, אפוא, כי אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות לקרות התאונה, אשר מוטלת על נהג רכב הנתבעת, אלא שהמחלוקת היא לעניין הקשר הסיבתי שבין התאונה לנזק הנטען ברכב התובעת שנמצא על ידי שמאי רכב ולעניין שיעור הנזק.

4.בפתח מועד ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 22.02.2017 הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה, לפיה המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה היא בסוגיית ניתוק הקשר הסיבתי שבין התאונה לנזק, וכי בית המשפט יכריע בסוגיה זו על פי החומר המונח לפניו לרבות טענות ב"כ הצדדים בדיון זה (עמ' 2, שורות 4-1 לפרוטוקול).

5.ב"כ הצדדים טענו את טענותיהם, ולהלן עיקרן:

ב"כ התובעת טען כי מקום שהנתבעת כבר לא מכחישה את הנזק, ועל יסוד הודעתו של נהג רכב הנתבעת בטופס ההודעה על התאונה שצורף לכתב ההגנה, לפיה הפגוש האחורי של רכב התובעת נפגע, הרי שברור כי הנזקים שמצא שמאי רכב מטעם התובעת ברכב התובעת הם תוצאה של התאונה. כמו כן, טען ב"כ התובעת כי ככל שחפצה הנתבעת לסתור את הנזק הרי שהיה עליה להגיש שומה נגדית או לבקש את חקירתו של שמאי התובעת, אך זאת לא עשתה. מכאן, שלטענת התובעת, דין התביעה להתקבל.

ב"כ הנתבעת הגיש לבית המשפט את המסמכים הבאים: דוח תביעות לרכב התובעת (מוצג נ/1), הודעה על תאונה מיום 01.07.2013 (מוצג נ/2) וצילום רישיון רכב שתוקפו עד ליום 11.12.2014 (מוצג נ/3).