תא"מ 12638-11-14 ב. כרמי - הנדסה אזרחית ובניה (1996) בע"מ ואח' נ' מוסך חורשים יהודה בע"מ

בעניין בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה – לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה, בחלקה; להלן טעמי.

1. כידוע, שעה שבוחנים את שאלת החיוב בהפקדת ערובה, יש להבחין בין תובע שהוא אדם פרטי, לבין תובעת שהיא חברה [רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.2008) (להלן: "עניין אואזיס"].

    

2. על חברה, חל סעיף 353א לחוק החברות הקובע כי כאשר הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת רשאי בית המשפט לבקשת הנתבע "להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין ... אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה ... או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

    

3. הפסיקה, אם כן, פירשה את הסעיף, כקובע חזקה לפיה חברה בערבון מוגבל חייבת להפקיד ערובה להוצאות לבקשת הנתבע [עניין אואזיס], כאשר החזקה ניתנת לסתירה בשתי דרכים חלופיות הקבועות בו. האחת, היא כי החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. במקרה דנן, לא הצביעה המשיבה על חוסן כלכלי, וכל שעשתה הוא צירוף דף חשבון (אשר לא מצוין בו האם הוא כלל קשור לחברה) ממנו עולה כי החברה מצויה לרוב ביתרת חובה [נספח 3 לתשובת המשיבה לבקשת המבקשת להפקדת ערובה]. המשיבה אף לא הצביעה על נכסים הקיימים ברשותה.

    

4. על פי החלופה השנייה החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. כלומר, החלופה השנייה מאפשרת לבית המשפט שיקול דעת, במסגרתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה בחינת תום ליבה של התובעת, סיכויי התביעה, האם הוגשה הבקשה להפקדת ערובה בתום לב, ועוד [עניין אואזיס].

    

5. בענייננו, סיכויי התביעה בשלב זה ומבלי לקבוע מסמרות, אינם מובהקים, באופן אשר ניתן להשתכנע כי אין הנסיבות מצדיקות את חיוב החברה בערובה כלל, בשים לב אף לקיומה של תביעה שכנגד. לכך יש להוסיף כי אינני יכול להתעלם מהתנהלות התובעת עד כה, וכוונתי למושא החלטתי מתאריך 20.3.2016.