תא"מ 12564-09-14 מור נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת, לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים.

בכתב התביעה טען התובע כי ביום ה- 13/07/14, בעת ששימש כמורה נהיגה ובמהלכו של שיעור נהיגה, הגיע עם רכבו לצומת.

בצומת, שעה שהרמזור אדום, התנהל דין ודברים בינו לבין נהג קטנוע.

משהתחלף האור ברמזור, החל בנסיעה איטית, בעוד הקטנוע חלוף את הצומת ועוצר בצד ימין של הדרך.

לטענת התובע, באותה עת בחר רכב הנתבעת לסטות לנתיב הנגדי תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, ומתוך מטרה לעקוף את רכב התובע. בעת שביקש נהג רכב הנתבעת לחזור לנתיב, הוא פגע ברכב התובע.

במסגרת כתב ההגנה, טענה הנתבעת כי התאונה ארעה באשמו הבלעדי של נהגת רכב התובע אשר עצרה מעבר לצומת ולא הותירה לנהג רכב הנתבעת ברירה אלא לעקוף מצד שמאל על מנת שלא לחתום את הצומת.

לשיטת הנתבעת, רכבה כמעט והשלים את העקיפה, אלא שאז, החל לפתע רכב התובע לנסוע תוך סטייה שמאלה ועקב כך התרחשה התאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לעדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלק הארי שלה. טעמיי להלן.

מצאתי את עדותו של מורה הנהיגה אשר ישב לצד התלמידה בעת קרות התאונה, מר שעיו, כמהימנה וסדורה.

מעדותו זו עלה כי לאחר שהתחלף האור ברמזור החל הרכב בנסיעה, וחלף את הצומת, הגם במהירות איטית.

עדותו זו של מר שעיו, עמדה בקנה אחד עם שיחה שהוקלטה בינו לבין נהג רכב הנתבעת ואשר הוגשה לתיק בית המשפט וסומנה נ/1.