תא"מ 12478-10-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' לביטוח בע"מ

1.בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים לרכב התובעת.

2.נהג התובעת מר אבשלום חורי (להלן- אבשלום) העיד בחקירתו הראשית כי הוא נסע בנתיב הימני בכביש 4 לכיוון נתיבות, לפתע הרגיש כי מישהוא פוגע בו (עמוד 1 ש' 11 ). במהלך החקירה הנגדית העיד אבשלום מעט שונה "אני רואה שמישהוא מתקרב אלי הוא נסע בנתיב השמאלי" (הדגשה לא במקור. שם, ש' 20 ). אבשלום לא הספיק להגיב ואירעה התאונה (עמוד 2 ש' 1-2 ).

3.בהודעה שמסר בפני התובעת נכתב, כי נהג רכב הנתבעת סטה מנתיבו השמאלי ופגע בו בעת שנהג בצד ימין.

4.על פי דו"ח שמאי התובעת כנף קידמית שמאלית ודלת קידמית שמאלית ניזוקו בתאונה.

5.מטעם הנתבעת העיד מר משה פנחסי גיטלר (להלן- משה), שטען כי הוא נסע בנתיב השמאלי, ואילו אבשלום בימין "פתאום הרגשתי מכה ברכב" (עמוד 2 ש' 20 ).

6.משה שלל כי הוא סטה לימין "לא היה לי גם צורך לסטות" (שם ש' 24 ).

7.משה הודה כי התכוון בהמשך לעבור לנתיב הימני ולרדת מהכביש (שם ש' 28-29 ), ואולם ברגע התאונה טרם הגיע העת לרדת מהכביש, ולכן הוא לא עבר לימין (עמוד 3 ש' 1 ).

8.בעדותו בפניי טען משה כי אבשלום סטה לשמאל (שם ש' 6-7 ). בהודעתו בפני הנתבעת הוא לא ציין כי אבשלום סטה לשמאל, אלא רק שהוא הרגיש מכה במראה מצד ימין. כשנשאל במהלך חקירתו הנגדית, מדוע הוא לא ציין בהודעה שלו שאבשלום סטה לעברו, הוא לא ידע להשיב על כך (שם, ש' 12-13 ).

דיון

9.מי סטה לכיוון מי? האם התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי משה הוא זה שסטה לימין וגרם לתאונה?

10.לטעמי התשובה לכך שלילית. שני הנהגים מסרו עדויות הסותרות אחת את השניה, באשר לשאלה מי סטה מנתיבו וגרם לתאונה.

11.בעדות אבשלום בפניי התגלה פער מסויים בשאלה האם ראה את משה מתקרב לעברו (עמוד 1 ש' 20 ), או שמא לפתע הרגיש בתאונה מבלי לראות את משה מתקרב לעברו (שם, ש' 11 בעדותו הראשית).

12.בהודעה שמסר בפני התובעת צויין במפורש כי משה סטה מנתיבו השמאלי אליו, מה שלא נאמר בפניי במפורש (בפניי נאמר רק "התקרב"- שם ש' 20 וכן עמוד 2 ש' 1 ).

13.גם בעדות משה התגלו מספר פערים. בעדותו בפניי העיד כי אבשלום סטה לעברו (עמוד 3 ש' 6-7 ), לעומת זאת את דבר הסטיה של אבשלום לכיוונו, הוא לא ציין בהודעתו לנתבעת.

14.מכל מקום, הגרסה היסודית של הנהגים המעורבים הייתה, כי כל אחד נסע בנתיבו וחברו הוא זה שסטה/התקרב לנתיב בו נסע הנהג האחר.

15.אף צד לא הצליח לספק את הראיה "שוברת השוויון", שתסייע בידינו לקבוע מי סטה לכיוון הנתיב בו נסע נהג הצד שכנגד.

16.בנסיבות אלו, אין מנוס אלא לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, לשכנע במאזן ההסתברויות כי גרסתה מתקבלת יותר מזו של הנתבעת.

17.לפיכך דין התביעה להידחות וכך אני מורה.