תא"מ 12383-06-14 גאנם נ' דגן

1.עניינה של תביעה זו הוא ליקויים בדירה במצפה רמון אותה שכר התובע מהנתבע בחוזה מיום 8.8.13. כן עוסקת התביעה בהפרת הסכמה בין הצדדים כי השוכר יוכל לפנות את הדירה מוקדם מהמועד החוזי. לתובע נגרמו הוצאות אותן מנה, וכן עוגמת נפש שאת סכומה הוא אומד בסך 3,000 ₪. כמו כן תובע השוכר פיצויים בגין הפרת חוזה השכירות בסך 3,000 ₪.

ההוצאות המיותרות הן: תשלום דמי שכירות בגין חדשיים ובסך הכל 2,800 ₪. שני שיפוצים של הדירה בסך 3,200 ₪, אריזה והובלה – 1,500 ₪.

2.לדברי התובע, "רמס המשכיר ברגל גסה כל זכות משפטית ומוסרית שלו" תוך שהוא מהתל בו ללא הרף. המשכיר נצל את מצוקתו, כך התובע, שנבעה מהעובדה כי עקר עם אשתו הטריה לדרום הארץ עקב מציאת מקום עבודה במלונות ים המלח.

3.הוא טוען כי היו ליקויים גלויים בדירה אשר לגביהם התחייב הנתבע כי יתקנם "כבר מחר".

4.מעבר לאותם ליקויים ראשוניים טוען התובע כי עם כניסתו לדירה התגלו לו ליקויים נוספים: הדירה, לפי הגדרתו לא היתה ראויה למגורי אדם, שכן הקירות היו עבשים, הייתה נזילה בשירותים, הכלים הסניטריים לא היו תקינים, דלת הכניסה הייתה תקולה , ועוד תקלות, ליקויים ופגמים רבים אשר לדבריו קצרה היריעה מלהכיל.

5.לדברי התובע הנתבע הבטיח לו פעם אחר פעם כי יתקן את הליקויים אך לא עשה כן. בצר לו – ומחוסר ברירה – נאלץ התובע לבצע את התיקון בעצמו ואכן הוא שיפץ וסייד את הדירה.

6.כך התגורר התובע בדירה עד אשר הגיע, לדבריו, הגשם הראשון (בדקתי בשירות המטאורולוגי – הגשם הראשון שירד באזור זה באותו חורף היה באמצע אוקטובר 2013). באותו גשם ראשון , לדברי התובע, התברר כי המצב גרוע מכפי שחשב והליקויים נחשפו במלוא תפארתם. העובש חזר והתגבר והחלו נזילות חמורות מן התקרה, והשיפוץ אשר בצע לא הועיל, היות והדירה לקוייה ופגומה מן היסוד.

7.גם לאחר מכן המשיך הנתבע להבטיח לתובע כי יתקן את הליקויים והתחייב כי מעתה והלאה הכל יהיה בסדר.

8.על פי כתב התביעה הודיע התובע לנתבע, ביום 1.1.14, כי בכוונתו לעזוב את הדירה ב14.2.14 והנתבע הסכים בתנאי שיביא שוכר חלופי, אך משהתובע מצא שוכר חלופי כזה דרש ממנו הנתבע דמי שכירות גבוהים בהרבה מאלה ששילם התובע.

9.לאחר מכן, בתאריך 10.2.14 - פנה התובע אל הנתבע שנית ובקשו לדחות, בהסכמה, את מעוד הפינוי ל-14.3.14. הנתבע, לדבריו הסכים ואף שחרר אותו מן החובה לחפש שוכר חליפי. אך כשפנה אליו התובע להזכיר לו כי מועד הפינוי ממשמש ובא, חזר בו הנתבע מן הסיכום, דרש כי ישלם לו את דמי השכירות עד וכולל אפריל 2014 ויסייד את הדירה.

10.גם להסכם זה התכחש הנתבע, לדברי התובע, ולא הסכים לקבל לידיו את הדירה המסויידת גם בתאריך 1.4.14.

11.הצדדים הסכימו ביניהם לוותר על ניהול הוכחות ובקשו כי אפסוק על סמך החומר הנמצא בתיק וסיכומיהם בלבד.

12.בסיכומיו טוען התובע כי בקש לעזוב את הדירה אחרי טרטורים רבים וכי הנתבע שכנע אותו להישאר בדירה. משראה התובע כי הנתבע לא עומד במילתו, הודיע לו, "בפעם השלישית" (ההדגשה במקור), לדבריו, כי הוא מתכוון לעזוב את הדירה בתאריך 1.4.14. אכן, התובע חתם על הסכם שכירות בדירה אחרת בתאריך 21.3.14 והוא מציג חוזה זה להוכחת העובדה כי סיכם עם הנתבע על פינוי הדירה ב1.4.14.

13.לאחר מכן, טוען התובע – חזר בו הנתבע מהסיכום והודיע לו כי יסכים לפינויה המוקדם של הדירה רק אם יביא לו שוכר חליפי. אך משהביא התובע שוכר חליפי, אדם בשם יניב ביטון - שמסר תצהיר על כך, דרש ממנו הנתבע, לדבריו, 2,200 ₪ במקום ה-1,400 ₪ ששילם התובע ולכך לא הסכים השוכר החליפי. בכך סיכל למעשה הנתבע את נסיונו של התובע להמציא שוכר חליפי.

14.הסכם חדש הושג בין הצדדים לפיו ישלם התובע דמי שכירות בגין חודש אפריל, יסייד את הדירה ויוכל להשתחרר מהחוזה. אולם גם מסיכום זה חזר בו הנתבע ודרש מהתובע כי יעלה על הכתב את כל מסכת טענותיו. כמו כן שלח אליו מכתב התראה באמצעות בא כוחו ובו דרש כספים נוספים שאינם מגיעים לו.

15.מעיון במכתב ההתראה עולה כי הנתבע מתייחס בו למכתב נטול תאריך ששלח אליו התובע (מכתב זה לא הוצג באף אחד מכתבי הטענות) ובו הוא מתייחס לסיכום שכביכול הושג לפינויה המוקדם של הדירה. הנתבע מתרה בו כי עליו לשלם את דמי השכירות עד תום החוזה ומתכחש לכך שכביכול הוצג בפניו שוכר חליפי כאשר דבר כזה מעולם לא נעשה.

16.הנתבע מכחיש בכתב הגנתו את כל טענותיו של התובע. לדבריו לא הוא הראה לתובע את הדירה אלא השכנה, התובע מעולם לא התלונן על ליקויים בדירה, כפועל יוצא מכך הנתבע מעולם לא התחייב לתקן שום ליקויים בדירה, והדבר היחיד שנכון בכל כתב התביעה הוא שהתובע רצה לסיים את חוזה השכירות מוקדם מהתאריך החוזי והנתבע דרש שיביא שוכר חליפי.

17.הנתבע גם טוען כי לו היו ליקויים בדלת הכניסה או באסלה היה דבר זה מהווה ליקוי גלוי ולא נסתר וניתן היה לעמוד עליו מיד עם הביקור הראשון בדירה. אך הדבר לא נרשם בשום מקום, לא בחוזה ולא במסמך נפרד - אלא להיפך, התובע הסכים, בחוזה השכירות "כי ראה, בחן ובדק את המושכר ומצא אותו במצב טוב, תקין וראוי לשימוש ומתאים למטרותיו, וכי הוא מוותר בזאת על כל טענה מכל סוג ומין שהוא ביחס למושכר, לרבות טענות בגין מום, פגם, אי התאמה, אך למעט פגם או מום נסתר."