א' ואח' נ' עו"ד יונגר ואח'

לפניי תביעה כספית ע"ס 20,000 ₪ ותביעה שכנגד ע"ס 24,064 ₪ שעניינן במישור יחסי עו"ד-לקוח.

במסגרת התובענה העיקרית עותרים התובעים לחייב את הנתבע להשיב לידיהם את כספי הפיקדון שהופקדו בידיו לצורך הגשת ערעור לאחר שנדחה , ואשר לטענתו קוזזו על חשבון שכר –טרחתו שלא שולם.

במסגרת התביעה שכנגד עותר התובע לחייב את הנתבעים בתשלום הפרשי שכ"ט והוצאות הקשורות עם ניהול ההליך.

ביסוד המחלוקת בין הצדדים עומד שיעור שכר הטרחה, אם בכלל, אותו זכאי הנתבע לקבל מהתובעים, זאת כאשר כספים שהופקדו על ידי התובעים, כפיקדון לצורך הגשת הערעור על תביעת התובעת 1 שנדחתה, נותרו בידיי הנתבע.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת;

התובע 2 הינו אביה של התובעת שהגישה תביעת רשלנות רפואית, באמצעות הנתבע, ששימש כב"כ בהליך ,בגין טיפול רפואי שלטענתה הותירה עם נכות קשה בשיעור 100%. בתאריך 15.3.2012 נדחתה התביעה תוך חיוב התובעת 2 בהוצאות לטובת הנתבע שם בסך 30,000 ₪ בתוספת הוצאות כנגד קבלות שיוגשו. (להלן: "פסק הדין הראשון בבית המשפט המחוזי").

ביום 19.4.2012 הגישה התובעת, בייצוג הנתבע, ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לבית המשפט העליון.

טרם הגשת הערעור חתמו הצדדים על הסכם שכר טרחה מחודש, ובו נכתב כדלקמן:

" [...] בקשתם:

א. להגיש ערעור לעליון.

ב. יפקידו אגרה 2,500 ₪ וערבות ב25,000 ₪.

ג. כמו כן מבקשים לא להטיל עליהם תוספת של 10,000 ₪ ומע"מ על הערעור אך במקום זאת יסכימו לשלם 20% ההליך באזורי ויוסיפו עוד 5% עבור הערעור סה"כ 25% במקום 30%.

כמובן שלשכר הטרחה יתווסף מע"מ כחוק

ד. האחוזים יחשבו מכל סכום שיפסק אם יפסק וגם מכל סכום שייחסך מההוצאות (כ-80,000 כיום.)

[...]