תא"מ 12274-10-13 אופרייט ליס בע"מ ואח' נ' מרון ואח'

תביעת שיבוב ותביעה שכנגד, בגין נזקים שנגרמו לרכבים המבוטחים על ידי בעלות הדין, בתאונה שאירעה בתאריך 22.1.13.

לטענת התובעת, התאונה אירעה בשל רשלנותו של הנתבע 1, אשר נכנס למעגל תנועה לאחר שנהג התובעת כבר היה במעגל, מבלי לתת לו זכות קדימה. לטענת הנתבעות, נכנס הנתבע למעגל התנועה לפני נהג התובעת וכאשר הסתכל שמאלה, לא ראה את נהג התובעת במעגל התנועה. לטענתו, נסע נהג התובעת במהירות מופרזת ולפיכך הצליח להגיע למקום התאונה, המרוחק מנקודת הכניסה שלו למעגל התנועה, בזמן קצר מאוד.

בעלי הדין הסמיכוני לפסוק בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, ועיינתי בתמונות כלי הרכב וביתר הראיות, החלטתי לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד.

אנמק בקצרה: מעיון בתרשים ששרטט הנתבע בטופס ההודעה על התאונה, ובמהלך הדיון (נ/3) ניתן לראות כי אינו חולק על גרסת נהג התובע ביחס למיקום התאונה (גרסת נהג התובע מובאת בתרשים ת/2). לאור העובדה שמקום התאונה היה בסמוך למקום כניסתו של הנתבע למעגל התנועה, ברור כי במועד כניסתו למעגל היה כבר רכב התובעת מצוי במעגל התנועה, ואך בשל חוסר תשומת לב לא הבחין בו הנתבע.

מקובלת עלי עדותו של נהג התובע, ואני מבכרת אותה על פני עדותו של הנתבע.

הפגיעה ברכב הנתבע היא אמנם פגיעה מעיכה, אך זאת משום שהנתבע התפרץ לדרכו של נהג התובעת, ואז פגע בו נהג התובעת – הדבר עולה גם ממיקום הנזקים (דלת שמאלית אחורית של הנתבע) ותומך בכך שרכב הנתבע טרם הספיק להתיישר.

איני סבורה כי יש לייחס לנהג התובעת אשם תורם, שכן לא הוכח כי יכול היה למנוע את התאונה בזהירות סבירה.