תא"מ 12153-07-14 חיין- רוס נ' ביטוח ישיר - אי . די. אי חברה לביטוח בע"מ

התובע טוען כי רכבו נגנב. הוא פנה לנתבעת–המבטחת של רכבו, על מנת לזכות בכיסוי ביטוחי לאירוע הגניבה הנטען ונענה בשלילה. מכאן, התביעה שהגיש כנגד הנתבעת, בעתירה לחייבה בתשלום סכום של 66,800 ₪. הנתבעת מכחישה את טענות התובע וטוענת, בין היתר, כי האירוע הנטען לא התרחש כלל, כך שהרכב של התובע לא נגנב. במוקד הדיון ניצבת השאלה שבמחלוקת, האם התקיים אירוע ביטוח המצדיק את קבלת התביעה.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובע, החזיק ברכב מסוג מאזדה 3 אקטיב, אוטומטית, מ.ר. 73-871-62 (להלן: "הרכב"). התובע אוחז בפוליסת ביטוח מקיף של הרכב (מספר 573629302) שהופקה על ידי הנתבעת, שתוקפה החל מתאריך 1.2.14 ועד לחצות יום 31.1.15, שבין היתר מכסה נזקי רכוש שנגרמו, כנטען, באירוע מושא הדיון (להלן: "הפוליסה").

2. לטענת התובע, ביום 9.3.14 נגנב הרכב בשעה שחנה ברח' ביאליק בעיר רמלה. בו ביום, נמסרה הודעה על גניבת הרכב לנתבעת ולמשטרת ישראל תחנת ראשל"צ (ר' נספח 3 לכתב התביעה). נטען כי ביום שישי ה- 7.3.14, בשעות הערב, יצאו התובע, אשתו וילדם מבית הוריו בעיר לוד בדרכם לביתם בבני עייש בשתי מכוניות. התובע נהג ברכב ואילו אשתו וילדם עמה, נהגה ברכב מסוג פולקסווגן, השייך לאמו של התובע. תוך כדי נסיעה, חש התובע ברע, החנה את הרכב ברחוב ביאליק בעיר רמלה כאמור, התקשר לאשתו וביקש שתאסוף אותו.

3. התובע התכוון לאסוף את הרכב ממקום חנייתו ביום שני העוקב בדרכו למקום עבודתו, בציפייה להסתייע בהסעה מאת מקום עבודתו העוברת בקרבת מקום. ביום ראשון, ה- 9.3.14, ביקש התובע מאביו לאספו ממקום עבודתו ולהסיעו למקום חניית הרכב. בהגיעם למקום, לא מצאו את הרכב.

4. התובע התבקש על ידי הנתבעת לשלוח אליה בדואר את שני מפתחות הרכב והנתבעת נעזרה בשירותי חוקר מטעמה לשם ברור נסיבות אירוע הגניבה הנטען. מו"מ שהתנהל בין הצדדים לא צלח. בהתאם לראיות נטענות שבידי הנתבעת, התעורר חשדה כי הרכב לא נגנב כלל וכי התובע פעל במרמה ובניגוד להוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

5. ביום 8.4.14 שלחה הנתבעת מכתב דחייה לתובע, לאור תוצאת בדיקה שערך חוקר מטעמה, ממנה עלה כי מפתחות הרכב שהעביר התובע נמצאו לא מתאימים לשם פתיחתו או הנעתו. לטענת הנתבעת, יש בממצא זה כדי לסתור את טענת התובע בדבר שימושו השוטף בזוג המפתחות כפי שנמסר לידי הנתבעת (ר' סעיף 1 לנספח 6 לכתב התביעה).

6. התובע טוען כי הנתבעת לא פרטה את הסיבות לדחיית התביעה, מלבד האשמתו במעשה מרמה ואף לא פירטה את ממצאי בדיקתה המעלים חשש למרמה. התובע סובר כי אין ממש בסיבה לדחיית התביעה על רקע הגשת שני מפתחות לא זהים. נטען כי דו"ח בנושא מיום 28.3.14 כפי שהוגש לבית המשפט (ר' נ/2), בצרוף תצלום שני המפתחות, שלא הוצגו פיסית לפני בית המשפט - אינו מהווה ראיה כי אכן אלו המפתחות שהוגשו לנתבעת. מודגש כי החשיבות אותה מייחסת הנתבעת להימצאות שני מפתחות כתנאי לקבלת תביעה, אינה תואמת את תניות הפוליסה, שאינה מציינת כי קבלת תביעה מותנית בקיומם של שני מפתחות בו זמנית.

7. התובע מפנה כי הנתבעת חדלה בכך שלא הגישה את חוות דעת החוקר מטעמה והלה לא הובא לחקירה. התובע מוסיף כי אף שהנתבעת הציעה לבטחו גם לעניין רכב חלופי ואף גבתה ממנו פרמיה לעניין רכב חלופי, היא דחתה את בקשתו גם בהקשר זה ולכן הוא נאלץ לרכוש רכב חדש בעלות של 110,000 ₪. התובע מסכם בטענה כי הנתבעת עשתה עושר ולא במשפט ופעלה בחוסר תום לב, עת דחתה את תביעתו ללא טעם מוצדק, אך מנגד חייבה אותו בתשלום בעבור הפוליסה ופעלה להעברת הבעלות ברכב על שמה, ללא שיקבל כל פיצוי.