תא"מ 11945-03-15 תמיר נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 23.6.2015. המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין הוא 30 יום (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בשים לב לפגרה, עולה שהבקשה הוגשה במועד.

לאחר בחינת נסיבות העניין, הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, נחה דעתי לפיה דין הבקשה להידחות.

עניינה של התביעה בשיגור הודעות פרסומת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (להלן – החוק). בהודעות מובא פרסום של עסקי הנתבעת.

הנתבעת לא הגישה בקשה לביטול פסק דין עצמאית (הנתמכת בתצהיר ערוך על ידה). הבקשה הוגשה על ידי צד שלישי – ג. גוטמן פרסום ומדיה בע"מ – המכונה "החברה המדוורת" (להלן – הצד השלישי). נטען שהתובעת ייפתה את כוחו של הצד השלישי לייצגה בתביעה, שכן הדיוורים נשלחו על ידי גורם זה.

הנתבעת היא בעלת דינו של התובע. פסק הדין ניתן כנגדה והיא הגורם היחיד המוסמך להגיש בקשה לביטול פסק דין. הנתבעת אינה יכולה לבחור האם להתגונן בהליך באופן ישיר או עקיף. משהתביעה הוגשה כנגדה, אם יש באמתחתה עילה לביטול פסק הדין, היה עליה להגיש בקשה מתאימה. הנתבעת אינה יכולה להסמיך את הצד השלישי לייצגה בהליך. כבר מהטעם כאמור, שלא הוגשה בקשה עצמאית מטעם הנתבעת עצמה (לא הוגש תצהיר מטעם הנתבעת), דין הבקשה להידחות.

למעשה, הימנעות הנתבעת מלהכיר באחריותה כ"מפרסם", בהתאם להוראות החוק, ולהגיש כתב הגנה (כאמור, מלכתחילה לא היה בכוונת הנתבעת להגיש כתב הגנה עצמאי מטעמה), מגלה זלזול בהליך המשפטי ובחובה של הנתבעת כלפי התובע. בנסיבות כאמור, דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לסוגיית ההגנה.

למעלה מהדרוש, אוסיף ואבהיר שדין הבקשה להידחות גם לגופם של דברים.

על מנת שפסק הדין יבוטל, היה על הנתבעת ליתן הסבר למחדל ולהראות שהגנתה אפשרית. מדובר בשני תנאים מצטברים. אם מסתבר שההימנעות מלהתגונן במועד מקורה לא רק בהתרשלות אלא בזלזול בהליך ובבעל הדין שכנגד, אין די בחיוב בתשלום הוצאות וניתן יהיה להורות על דחיית הבקשה, מבלי להידרש לבחינת סיכויי ההגנה [ר' האסמכתא המובאת בסעיף 2 לתגובה].