תא"מ 1175-10-14

הצדדים הסמיכוני ליתן פס"ד על דרך הפשרה, לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984.

המדובר בתביעת שיבוב ע"ס של 20,214 ₪, שעניינה תגמולי ביטוח שהתובעת שילמה למבוטחה, בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו, רכב מ.ר. 4681676 בתאונת דרכים מיום 6.3.14.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובכלל זה בתמונות הנזק ברכב התובעת, לאחר ששמעתי את שני הנהגים והתרשמתי מעדותם ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתיהן, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

אומנם עסקינן בפס"ד הניתן על דרך הפשרה, וברגיל ביהמ"ש אינו מנמק את פסק דינו. עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי אנמק בתמצית ואומר כי ענייננו בשתי גרסאות מנוגדות, כאשר עפ"י גרסת הנהג ברכב התובעת, התאונה אירעה בזמן שהנתבע מס' 1 נסע אחורנית במשאית ומנגד טוען הנתבע כי התאונה אירעה בזמן שרכבו היה בעמידה ולפני תחילת נסיעה. מבין שתי גרסאות אלה, מצאתי לבכר את גרסתו של הנתבע. גרסה זו היתה אמינה ועקבית ומתיישבת יותר עם תמונות הנזק ברכב התובעת.

יוטעם כי בעוד שמטופס ההודעה של נהג התובעת על התאונה ומכתב התביעה ניתן היה להבין כי התאונה אירעה בזמן שרכב התובעת היה במצב של עצירה, התברר בדיון כי רכב זה היה בנסיעה אחורנית בזמן התאונה, כך שגם אם הייתי דוחה את גרסתו של הנתבע 1, עדיין היה מקום להטיל אחריות (גם אם לא מלאה) על נהג התובעת. מכל מקום, לשינוי מהותי זה בגרסתו של נהג התובעת מצאתי לייחס משקל משמעותי בנסיבות העניין.

לאור זאת, אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות, ובשים לב למתווה הדיוני בו הוכרעה במחלוקת, אני פוסקת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום מתון של 1,200 ₪, לטובת הנתבעת 3.