מזאריב נ' מוסטפא עלי ואח'

בפני בקשת הנתבעת 3, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") לדחייה של התובענה, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים מיום 26.3.15 בכפר עין מאהל (להלן: "התאונה"). הנתבעת טוענת להעדר כיסוי ביטוחי מאחר והנתבע 1 (להלן: "הנתבע") שנהג במשאית בעת התאונה, לא עמד בתנאי הפוליסה, היות ולא החזיק ברישיון נהיגה בתוקף ולא עמד בתנאים מצטברים הקבועים בפוליסה לתחולתה: גיל הנהג וותק נהיגה בסוג הרכב המבוטח.

בתאונה היו מעורבים רכב התובע והמשאית בה נהג הנתבע, שהייתה מבוטחת בפוליסה המכסה את אחריות המבוטחת כלפי צדדים שלישיים.

בדיון שהתקיים ביום 7.9.16, הוסכם כי בית המשפט יכריע בשאלת הכיסוי הביטוחי לאחר שיוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

ביום 22.11.16 תוקן כתב התביעה וצורפה מעסיקתו של הנתבע כנתבעת 2 בתיק (להלן: "המבוטחת"). הנתבעת 3 והנתבע 1 הגישו סיכומים מטעמם בשאלה שבמחלוקת. ביום 6.4.17 הודיעה הנתבעת 2 – המבוטחת, כי היא מצטרפת לסיכומים מטעם הנתבע 1 בסוגיה זו.

טענות הצדדים

המבטחת טוענת להעדר כיסוי ביטוחי בשל הפרת תנאים שנקבעו בפוליסה: העדר רישיון נהיגה בתוקף לנהג – שלטענתה, רישיונו נשלל מכוח חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") ולא היה בתוקף בעת אירוע התאונה, ואי עמידה של הנהג בשני תנאים מצטברים לתחולתה של הפוליסה : 1. גיל הנהג 24 שנים ומעלה. 2. וותק נהיגתו בסוג הרכב המבוטח יותר מ-24 חודשים.

לטענתה הפרת התנאים הללו מהווה "החמרת סיכון" לחברת הביטוח, שכן הפרמיה נקבעת בהתאם לנתוני הנהג המבוטח, וכיסוי ביטוחי לנתבע היה מחייב תוספת פרמיה כיוון שלא היה לו ותק נהיגה במשאית כמוסכם בפוליסה. לטענתה היות והמבוטחת לא הודיעה לה על החמרת הסיכון, היא פטורה לפי סעיפים 17-19 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") מתשלום.