תא"מ 1154-06 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אמג'אד ואח'

עיינתי בבקשה מטעם הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת" או "המבקשת") מיום 12.1.15 לביטול פסק הדין מיום 22.11.06 שניתן בהעדר הגנה מטעמה (להלן: "פסק הדין"), נימוקי התגובה מטעם התובעת וכן בתשובה לתגובה. הנתבעת מבססת את בקשתה בין השאר ובעיקר על הטענות לפיהן מעולם לא קיבלה את כתב התביעה, לא היה ידוע לה על ההליך שהתנהל נגדה, לא נהגה ברכב מושא התובענה ולא הייתה מעורבת בתאונה הנטענת.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוניהם, לרבות טיעוניהם בדיון בבית המשפט, וכן לאחר ששקלתי את השיקולים הנדרשים בכגון-דא, בכלל זה האיזון בין ציפייתו הלגיטימית של בעל-דין לסופיות הדיון בעניינו והסתמכותו על פסק דין שניתן לטובתו מחד גיסא, ומאידך גיסא, זכותו של בעל-הדין האחר ליתן לו יומו לפני בית המשפט ושמירה על זכותו לגשת לערכאות, נחה דעתי כי בנסיבות העניין, במיוחד נוכח חלוף הזמן ממועד מתן פסק הדין ובשים לב להתנהלות הנתבעת לאורך ההליך, בדין לדחות את הבקשה.

מעיון בחומר שהוצג לפני בית המשפט ועניינו ההליך מושא פסק הדין [ת.א. 1154/06], ההליך האמור נפתח בחודש יולי 2006.

חרף ההמצאה של כתב התביעה לנתבעת, באמצעות אביה - זאת כעולה מאישור המסירה שהוצג לפני המותב הנכבד שנתן את פסק הדין (כבוד השופט ש' שטיין) - לא הוגש כתב הגנה מטעמה במועד ואף לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתו.

ביום 22.11.06 כאמור, לבקשת התובעת, ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

בתצהיר שצורף לבקשה לביטול פסק הדין לא צוין על-ידי הנתבעת מתי נודע לה לראשונה אודות פסק הדין האמור או הליך ההוצאה לפועל בעטיו, אולם נרשם כי נודע לה דבר לקראת צאתה מהארץ וזאת נוכח צו עיכוב יציאה מהארץ שהוטל עליה במסגרת הליך הוצאה לפועל שנפתח למימוש פסק הדין. בדיון בבית המשפט מיום 7.6.15, מסרה הנתבעת כי נודע לה על עיכוב צאתה מהארץ בחודש אוקטובר 2014 [שורות 9-8, עמוד 4].