תא"מ 11231-08-10 פוליחן 2000 (ת"א) בע"מ נ' בית ניילון הגליל בע"מ ואח'

לפניי בקשת הנתבע מס' 3 לביטול פסק הדין, שניתן נגדו בהעדר הגנה ביום 28/12/11, ולהארכת מועד להגשתה.

כתב התביעה נמסר לידי המבקש ביום 22/8/11, לאחר שנדחו בקשות קודמות על סמך מסירה ל"בעל הבית", מר עמית פז, בעסק "אבי אריזות פלסטיק", מקום עבודתו.

המבקש אישר כי קיבל את כתב התביעה, והעבירו לנתבעת מס' 2, בעלת הנתבעת מס' 1, שם עבד בשנת 2009, והיא הבטיחה לו כי העניין יטופל. עוד מאשר המבקש כי קיבל את פסק הדין נגדו ביום 27/10/15, שוב פנה לנתבעת מס' 2, והיא טענה בפניו כי היא משלמת את החוב בהסדר. רק לאחר שקיבל את האזהרה בתיק ההוצל"פ ביום 25/3/16 הגיש את הבקשות דנן ביום 4/4/16.

המבקש טוען כי השארת פסק הדין נגדו בנסיבות אלה תגרום לו עוול, מאחר והסתמך על דברי הנתבעת מס' 2, ומאחר ואין עילת תביעה כנגדו.

המבקש מציין בתצהירו כי היה רק עובד שכיר בעסק של הנתבעת מס' 2, ולא התחייב כלפי המשיבה בתשלום כלשהו של הנתבעת מס' 1.

המשיבה טוענת לאיחור משמעותי בהגשת הבקשות, המעיד על זלזול בהליך.

לעניין הגנת המבקש טוענת המשיבה כי המבקש הציג עצמו כבעל מניות בנתבעת מס' 1, ושכנע את המשיבה להתקשר עם המבקשת. המשיבה טוענת כי הסתמכה על הבטחות המבקש אודות מצבה של הנתבעת מס' 1 עקב היכרות קודמת עמו בחברה אחרת, בה עבד, וכי המתינה עד הגשת התביעה עקב הבטחותיו והבטחות הנתבעים האחרים כי החוב ייפרע. המשיבה לא התייחסה לטענת המבקש כי הנתבעת מס' 2 היתה בהסדר לתשלום החוב. התגובה לא נתמכה בתצהיר, אך לכתב התביעה, בו הועלו אותן טענות, צורף תצהיר מר מאלק עבוד מטעם התובעת.

בתגובה לתגובה חזר המבקש על טענותיו, וטען כי טענות המשיבה לעניין התחייבותו הינן טענות בעלמא, שאינן נתמכות במסמכים.

לאחר שקראתי את הבקשות והתגובות, אני מוצאת כי המבקש התרשל ולא התגונן בפני התביעה במועד, אף לא עתר לביטול פסק הדין, אף שקיבל עליהם ידיעה ברורה. אם היתה הצדקה להסתמך על הבטחות הנתבעת מס' 2 בפעם הראשונה, הרי משנודע לו כי ניתן נגדו פסק דין, אין לקבל את הטעם למחדל בהסתמכות נוספת על אותה נתבעת.