תא"מ 11221-07-14

התובעת תובעת מן הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 1" או "הנתבעת") תשלומי ארנונה לנכס שבבעלות הנתבעת. התקופה שבגינה הוגשה התביעה היא מיום 1.8.06 עד יום 31.1.08. הנתבעת טוענת כי היא לא היתה המחזיקה בפועל של הנכס בתקופות הרלבנטיות ומכל מקום התביעה התיישנה שכן היא הוגשה ביום 6.7.14 ומבקשים בה לחייב עבור תקופה שעולה על 7 שנים לאחור.

בישיבת קדם משפט שהתקיימה בתיק התברר שלמעשה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים. באשר לתקופות ההחזקה השונות בנכס. המחלוקת היא על מי חלה חובת התשלום בנסיבות נשוא התיק. לפיכך, הצדדים הסכימו להצעתי שלא ישמעו ראיות ויוגשו סיכומים בלבד וכך נעשה.

מדובר כאמור בנכס שבבעלות הנתבעת 1 שהושכר לנתבעת 2 לתקופת שכירות של שנה שתוארך מאליה עד 3 שנים אם לא תימסר הודעה על הפסקת השכירות. קודם לתקופות החיוב בתיק זה השכירה הנתבעת את הנכס לחברת יבטח בע"מ שהיתה רשומה בעיריה כמחזיקת הנכס וחוייבה בתשלומי הארנונה. ביום 23.10.11 הודיעה חב' יבטח לעיריה שהיא חדלה להיות מחזיקת הנכס מיום 1.8.06. משחדלה חב' יבטח להיות מחזיקה השאלה היא על מי צריך לחול החיוב.

התובעת טוענת כי כיוון שבזמן אמת לא היה ברור לה מיהו המחזיק בפועל שכן לא נשלח לה הסכם חתום על ידי שוכר ומשכיר חדשים, היא היתה אמורה לחזור ולחייב את הבעלים – המשכיר – היינו את הנתבעת 1. ואילו הנתבעת 1 טוענת כי התובעת מנסה ליצור אי בהירות למרות שהדברים ברורים. הנתבעת 2 היא זו שהיתה המחזיקה ביום 1.8.06 ועד 15.9.07 לכן צריך לחייב אותה בלבד.

באשר לתקופה שמיום 16.9.07 ועד 31.1.08, תקופה שלגביה אין מחלוקת שהנתבעת היתה גם המחזיקה בפועל, טוענת התובעת שברור שיש לחייב את הנתבעת הן כבעלים והן כמחזיקה ואילו הנתבעת טוענת שהתביעה לגבי תקופה זו התיישנה וזאת מחמת כך שחיוב ארנונה חל בראשית כל שנה. היינו, לתקופה הרלבנטית החיוב חל ביום 1.1.07, התביעה הוגשה ביום 6.7.14, לכן תקופת ההתיישנות כבר חלפה.

באשר לטענת ההתיישנות טענת התובעת היא כי כיוון שנוהלו הליכי גביה מנהליים נעצרה תקופת ההתיישנות ומכל מקום לתקופה שמיום 16.9.07 עד 31.1.08 בוודאי שאין התיישנות שכן לא ניתן היה לחייב את הנתבעת בחודש ינואר 2007 כיוון שהיא לא היתה אז מחזיקה, לטענתה. לכן החיוב לגביה מתחיל ביום 16.9.07 והתביעה הוגשה ביום 6.7.14 היינו בתוך תקופת ההתיישנות.

לאחר עיון בטענות הצדדים מסקנותיי הן כדלקמן:

א. לא חלה התיישנות על התביעה כיוון שננקטו הליכי גביה מנהליים שיש בהם, לפי הפסיקה, להפסיק את מרוץ ההתיישנות. אין מחלוקת שננקטו הליכים כאלה לפיכך יש לדחות את טענת ההתיישנות. בנוסף לאמור, עולה מהחומר שהמידע לגבי הפסקת החזקה של חב' יבטח בע"מ בנכס נמסרה לתובעת רק ביון 23/10/11 ומאז ועד הגשת התביעה לא חלפה תקופת ההתיישנות.

ב. לתקופה שמיום 16.9.07 עד 31.1.08 בוודאי שיש לחייב את הנתבעת 1 שכן לתקופה זו אין מחלוקת שהיא היתה גם המחזיקה בפועל בנכס (בנוסף להיות בעל הנכס). כאמור, אין לקבל את טענת ההתיישנות של הנתבעת מהסיבות המנויות לעיל. מכל מקום, לתקופה זו אין כלל התיישנות שכן התביעה הוגשה בחלוף פחות מ- 7 שנים ממועד תחילת החיוב. אין לקבל גם את טענת ההתיישנות הנוספת של הנתבעת בשל כך שחיוב ארנונה חל בתחילת השנה ואם מונים מיום מיום 1.1.07 עד הגשת התביעה, חלה התיישנות, שכן, לא ניתן היה לחייב את הנתבעת בארנונה כמחזיקה ביום 1.1.07 כיוון שאז היא לא היתה מחזיקה. החזקה בפועל שלה התחילה 16.9.07 ורק ממועד זה ניתן היה לחייבה.